FANDOM


בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהילים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

בראשית פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ


בראשית פרק א - מבנה וסיכום הפרק

א בְּרֵאשִׁית←בהתחלה, לפני שהיה קיים דבר בָּרָא אֱלֹהִים←'אלוה' ברבים. לשון רבים בא רק מתוך כבוד, ולכן הפועל 'ברא' ביחיד אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. ב וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ←שממה (לעיון במאמר על הביטוי, לחץ על המילה) וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם←על פני אותו ריק, וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת←נמצאת, שוֹרה עַל פְּנֵי הַמָּיִם←על פני היקום, שבתחילת היווצרו היה בעיקר מים. ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר←אפשר לפרש גם כאנרגיה שהיא היא גם החומר שממנו התגבש היקום, וַיְהִי אוֹר. ד וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. ה וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה, וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם←היווצרות היקום מתוארת כך שכל תקופה גיאולוגית מומחשת על ידי יום אחד אֶחָד. {פ}←{פ} מסמנת שהפרשה הבאה היא פתוחה: מתחילה בשורה חדשה ויש בה עיניין חדש

Creation of Light
"יצירת האור" של גוסטב דורה

ו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ←חלל, ואקום, איזור ריק בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם←שעל כוכב אחד (כגון כדור הארץ) לָמָיִם←שעל כוכבים אחרים. ז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ, וַיְהִי כֵן. ח וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם←שם מים, מעל השמים רואים את המים שנמצאים בכוכבים אחרים, וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי. {פ}

ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ←יאספו הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד←לפני כן המים כיסו את כל כדור הארץ, ועכשיו הם התכנסו לאוקינוסים ונוצרה יבשה וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה, וַיְהִי כֵן. י וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים, וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב. יא וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ, וַיְהִי כֵן. יב וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב. יג וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שְׁלִישִׁי. {פ}

יד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת←היו כבר כוכבים, אלא שרק עכשיו הם התייצבו בצורת מערכת השמש הידועה לנו היום בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה, וְהָיוּ לְאֹתֹת←סימנים וּלְמוֹעֲדִים←לקבוע חודשים לפי הירח וּלְיָמִים←סיבוב כדור הארץ סביב צירו וְשָׁנִים←סיבוב כדור הארץ סביב השמש. טו וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ, וַיְהִי כֵן. טז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים, אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל←אומנם שניהם גדולים אך מדובר בגדול יותר יחסית לירח לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים. יז וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ. יח וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלְהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ, וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב. יט וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי. {פ}

כ וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם←כביכול המים ימליטו, ייצרו בעלי חיים שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה, וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. כא וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם←חיה פרה-היסטורית גדולה הַגְּדֹלִים, וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב. כב וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים לֵאמֹר, פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים וְהָעוֹף יִרֶב←יתרבה בָּאָרֶץ. כג וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי. {פ}

כד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ, וַיְהִי כֵן. כה וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְאֶת הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב. כו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה←בלשון רבים לכבוד ה', כמו בפירוש על פסוק א אָדָם בְּצַלְמֵנוּ←בצורה דומה לה' (יכולת לדמיין, בחירה חופשית, ויכולת לדבר) כִּדְמוּתֵנוּ←בעל שכל, וְיִרְדּוּ←ישעבדו אותם בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ. כז וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם. כח וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ, וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ. כט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה. ל וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה, וַיְהִי כֵן. לא וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי. {פ}

הערות

  • פסוקים א ו-ב הם תקצור של כל המסופר בהמשך הפרק. לפי רש"י, לעומת זאת, שני הפסוקים ביחד הם משפט אחד שיש לקרא אותו כך: בתחילת בריאת השמים והארץ על ידי ה', הארץ היתה תוהו ובוהו
  • פרק א מתאר את בריאת העולם מבחינה כרונולוגית, לפי סדר טכני. פרק ב מתאר את בריאת העולם מבחינה ערכית, לשם מה הוא נוצר ומה משמעות החיים בו.



אודות פרוייקט פירוש התנ"ך - תוכנית עבודה - כיצד אני יכול לעזור?
הטקסט והניקוד באדיבות מכון ממרא - All rights on the text and Nikkud reserved to Mechon Mamre

לחץ כאן לעריכת הפירוש על התורה, ולחץ כאן לעריכת פירוש רש"י

פירוש רש"י

תרגום לאנגלית של רש"י באתר חב"ד

1. בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ.

בראשית - אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"החודש הזה לכם" (שמות יב ב), שהיא מצוה←מצוות קידוש החודש ראשונה שנצטוו בה ישראל←כל העם היחד (פרו ורבו, מילה וגיד הנשה שנזכרות בחומש בראשית נאמרו עוד לפני שנוצר העם), ומה טעם←למה מסופרים כל סיפורי בראשית, אם מטרת התורה היא שנדע את המצוות פתח בבראשית? משום←התשובה נמצאת בפסוק "כח מעשיו←את כוחו שנתגלה במעשיו הגיד←הראה ה' לעמו, לתת להם נחלת גוים←את ארץ כנען" (תהלים קיא, ו, והרעיון כולו לקוח ממדרש בתנחומא ישן בראשית יא), שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים←גנבים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים←עמי כנען שישבו בארץ בימי יהושע בן נון, הם אומרים←ישראל יוכלו לענות להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה, ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו←ודבר זה (שהארץ שלנו) חשוב הוא והובא לפני כל המצוות, כי רוב המצוות תלויות בארץ, ושם מקומו הטבעי של העם.

בראשית ברא - אין המקרא הזה אומר אלא דרשני←דירשו אותי, פרשו אותי שלא לפי הפשט, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת (משלי ח, כב) ראשית דרכו, ובשביל ישראל שנקראו (ירמיה ב, ג) "ראשית תבואתו".
(1) ואם באת לפרשו כפשוטו, כך פרשהו: בראשית בריאת שמים וארץ←הפסוק הראשון הוא תיאור זמן - 'בתחילת בריאת השמים והארץ...', ולא משפט העומד בפני עצמו היתה←לפני שנבראו השמים והארץ תהו ובהו וחשך ויאמר אלהים יהי אור. ולא בא המקרא להורות סדר הבריאה לומר שאלו←השמים והארץ קדמו, שאם בא להורות כך, היה לו לכתוב בראשונה ברא את השמים וגו'←וכולי, (כשרשי כותב 'וגומר', הכונה היא כאילו הוא כתב את כל הפסוק) שאין לך ראשית←את המילה 'ראשית' במקרא שאינו דבוק←מחובר לתיבה←למילה של אחריו←שאחריה. כלומר המילה 'ראשית' תמיד באה בסמיכות לשם עצם או שם פועל (חוץ מכאן), כמו (שם←בספר ירמיה (כשכתוב 'שָם' בציטוט פסוק, הכונה היא למקור שצוטט בפעם הקודמת) כו א) "בראשית ממלכות יהויקים", (בראשית י, י) "ראשית ממלכתו", (דברים יח, ד) "ראשית דגנך", אף כאן אתה אומר בראשית ברא אלהים וגו', כמו←כאילו היה כתוב בראשית ברוא. ודומה לו (הושע א, ב) "תחלת דבר ה' בהושע", כלומר תחלת דבורו של הקב"ה בהושע, ויאמר ה' אל הושע וגו'.
(2) ואם תאמר להורות בא←הפסוק בא ללמד שאלו←שהשמים והארץ תחלה נבראו, ופירושו: בראשית הכל ברא אלו, ויש לך←ואכן קיימים מקראות שמקצרים לשונם וממעטים תיבה אחת, כמו (איוב ג, י) "כי לא סגר דלתי בטני", ולא פירש מי הסוגר, וכמו (ישעיה ח ד) "ישא את חיל דמשק", ולא פירש מי ישאנו, וכמו (עמוס ו, יב) "אם יחרוש בבקרים", ולא פירש אם יחרוש אדם בבקרים, וכמו (ישעיה מו, י) "מגיד מראשית אחרית", ולא פירש מגיד מראשית דבר אחרית דבר.
אם כן תמה←עליך לתהות, לשאול על עצמך, שהרי←שהרי לפי הסבר זה המים קדמו←היו קיימים לפני בריאת העולם, שהרי כתיב "ורוח אלהים מרחפת על פני המים", ועדיין לא גלה המקרא בריית המים מתי היתה, הא למדת שקדמו המים לארץ. ועוד שהשמים מאש ומים←ערבוב של שני חומרים אלו. ראה גם ברשי לפסוק ח נבראו, על כרחך←לכן אין לך ברירה אלא להודות ש לא לימד המקרא סדר המוקדמים והמאוחרים←מה היה קיים לפני היום הראשון כלום:

ברא אלהים - ולא אמר ברא ה', שבתחלה עלה במחשבה לבראתו במדת הדין←להתייחס לעולם לפי הצדק, ללא רחמים , ראה שאין העולם מתקיים, הקדים מדת רחמים ושתפה←שיתף יחד עם (ראה בראשית רבה יב טו) למדת הדין, היינו דכתיב←וזהו שכתוב (להלן ב ד): "ביום עשות ה'←שם ה', י-ה-ו-ה, מייצג את הנהגת העולם לפי מידת הרחמים אלהים←שם א-להים מייצג את הנהגת ה' במידת הדין (בראשית רבה לג, ג) ארץ ושמים":

2. והארץ היתה תהו ובהו וחשך על-פני תהום ורוח אלהים מרחפת על-פני המים.

תהו ובהו - תהו לשון תמה ושממון שאדם תוהא ומשתומם על בהו שבה:

תהו - אישטורדישו"ן←הגרשיים אינם מסמלות ראשי תיבות אלא שזאת מילה שאיננה בעברית בלע"ז←בלועזית, בשפה זרה. רשי תירגם לעיתים מילים קשות לשפה שהיתה מקובלת באיזורו, צרפתית עתיקה [מבוכה]:

בהו - לשון רקות וצדו:

על פני תהום - על פני המים←המילה מים פירושה מים (כך בהרבה מקומות בתנ"ך למשל 'תהומות יכסיומו' בשמות טו, ה) שעל הארץ:

ורוח אלהים מרחפת - כסא הכבוד עומד באויר ומרחף על פני המים ברוח פיו של הקב"ה ובמאמרו←ועל פי ציוויו, כיונה←מקור: חגיגה טו: המרחפת על הקן, אקוביטי"ר←פירוש המילה מרחפת בצרפתית עתיקה בלע"ז [לכסות]:

3. ויאמר אלהים יהי אור ויהי-אור.

4. וירא אלהים את-האור כי-טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך.

וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל - אף בזה←כמו בדיבור המתחיל 'בראשית ברא' אנו צריכים←כי לפי הפשט קשה להסביר למה הסיבה שה' הבדיל את האור היא כי הוא טוב לדברי אגדה←על פי חגיגה יב. ובראשית רבה יא ב: ראהו שאינו כדאי להשתמש בו רשעים והבדילו←שם אותו בצד ושמר אותו לצדיקים לעתיד לבא.
ולפי פשוטו←שמופיע גם בירושלים ברכות פח הו, ובראשית רבה ג ו כך פרשהו: ראהו כי טוב ואין נאה לו ולחשך שיהיו משתמשין בערבוביא, וקבע לזה תחומו ביום ולזה תחומו בלילה:

5. ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי-ערב ויהי-בקר יום אחד.

יום אחד - לפי סדר [לשון]←הסגנון הכללי של הפרשה היה לו לכתוב יום ראשון, כמו שכתוב בשאר הימים שני, שלישי, רביעי. למה כתב אחד? לפי שהיה הקב"ה יחיד בעולמו, שלא נבראו המלאכים עד יום שני, כך מפורש בבראשית רבה←בראשית רבה ג ח, לפי דעת רבי יוחנן שם:

6. ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים.

יהי רקיע - יחזק הרקיע. שאף על פי שנבראו שמים ביום ראשון, עדיין לחים היו, וקרשו בשני מגערת הקב"ה באומרו יהי רקיע. וזהו שכתוב (איוב כו, יא והרעיון כולו מבראשית רבה ד ב, וחגיגה יב): "עמודי שמים ירופפו" כל יום ראשון. ובשני "יתמהו מגערתו", כאדם שמשתומם ועומד מגערת המאיים עליו:

בתוך המים - באמצע המים, שיש הפרש בין מים העליונים לרקיע כמו בין הרקיע למים שעל הארץ. הא למדת שהם תלוים במאמרו של מלך←בזכות ציוויו של ה' (על פי בראשית רבה ד ג ותענית י.:

7. ויעש אלהים את-הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי-כן.

ויעש אלהים את הרקיע - תקנו←לרשי קשה שהרי כבר נעשה ביום הראשון, ולכן מפרש שמדובר כאן בהתקנתו, חיזוקו על עמדו והיא עשייתו, כמו: (דברים כא, יב) "ועשתה←תיקנה, סידרה את צפרניה":

מעל לרקיע - על הרקיע לא נאמר אלא מעל לרקיע, לפי שהן תלוים באויר.
ומפני←על פי בראשית רבה ד ו מה לא נאמר "כי טוב" ביום שני, לפי שלא נגמרה מלאכת המים עד יום שלישי, והרי התחיל בה בשני, ודבר שלא נגמר אינו במילואו ובטובו, ובשלישי שנגמרה מלאכת המים והתחיל מלאכה אחרת וגמרה, כפל בו "כי טוב" שני פעמים, אחד לגמר מלאכת השני←יום שני ואחד לגמר מלאכת היום:

8. ויקרא אלהים לרקיע שמים ויהי-ערב ויהי-בקר יום שני.

ויקרא אלהים לרקיע שמים - שא מים←נושא, מחזיק, השמים מחזיקים את המים שלא יפלו, שם מים, אש ומים←פירוש שלישי, המילה מים מלשון 'אש ומים', שערבן זה בזה ועשה מהם שמים←על פי בראשית רבה ד ז, וחגיגה יב.:

9. ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל-מקום אחד ותראה היבשה ויהי-כן.

יקוו המים - [שהיו] שטוחין על פני כל הארץ והקוום באוקינוס, הוא הים הגדול שבכל הימים←יותר מכל יתר הימות בעולם (רמוז במשנה מקוואות ה ד):

10. ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים וירא אלהים כי-טוב.

קרא ימים - והלא ים אחד הוא←כל הימות בעולם מחוברים, ולמה לקרא להם בלשון רבים (מקור: בראשית רבה ה ח)? אלא אינו דומה טעם דג העולה [מן הים] בעכו לטעם דג←כלומר, לים יש תכונות כימיות שונות באיזורים שונים, ולכן אפשר לראות בו אוסף של ימים שונים העולה [מן הים] באספמיא←עיר חוף בסוריה:

11. ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו-בו על-הארץ ויהי-כן.

תדשא הארץ דשא עשב - לא דשא לשון עשב←למילים 'עשב' ו'דשא' אין את אותה המשמעות ולא עשב לשון דשא, ולא היה לשון המקרא לומר תעשיב הארץ, שמיני דשאים מחולקין, כל אחד לעצמו נקרא עשב פלוני, ואין לשון למדבר←לאדם כשהוא מדבר לומר דשא פלוני, שלשון דשא הוא לבישת הארץ כשהיא מתמלאת בדשאים:

תדשא הארץ - תתמלא ותתכסה לבוש עשבים. בלשון לעז נקרא דשא אירבידי"ץ [מכלול העשבים] כולן בערבוביא, וכל שורש לעצמו נקרא עשב:

מזריע זרע - שיגדל בו זרעו לזרוע ממנו במקום אחר:

עץ פרי - שיהא טעם העץ←הגזע והענפים כטעם הפרי, והיא←אך האדמה לא עשתה כן, אלא (פסוק יב): "ותוצא הארץ עץ עושה פרי", ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה←נענשה גם היא על עונה ונתקללה←'אֲרוּרָה הָאֲדָמָה...' (ג, יז והרעיון כולו בבראשית רבה ה ט):

אשר זרעו בו - הן גרעיני כל פרי, שמהן האילן צומח כשנוטעין אותן:

12. ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשה-פרי אשר זרעו-בו למינהו וירא אלהים כי-טוב.

ותוצא הארץ וגו' - אף על פי שלא נאמר "למינהו" בדשאין בציוייהן←כאשר ה' ציווה אותם לצמוח, שמעו שנצטוו האילנות על כך, ונשאו←הסיקו קל וחומר←בעזרת ההגיון, שאם האילנות נצטוו כך, ברור שגם הם בעצמן, כמפורש באגדה←באגדתא, בקטע בתלמוד בבלי שאיננו הלכתי בשחיטת חולין (חולין ס.):

13. ויהי-ערב ויהי-בקר יום שלישי.

14. ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים.

יהי מארת וגו' - מיום ראשון נבראו←שהרי אז נברא האור, וברביעי צוה עליהם להתלות ברקיע, וכן כל←כמו שגם אמר רשי על הרקיע בפסוק ו וכן יאמר לגבי 'נפש חיה למינה' בפסוק כד תולדות שמים וארץ נבראו מיום ראשון, וכל אחד ואחד נקבע ביום שנגזר עליו, הוא שכתוב (פסוק א): "את השמים", לרבות←המילה 'את' (שבדרך כלל המשפט ברור גם בלעדיה) נדרשת על ידי חזל להוסיף דבר מה (מקור:בראשית רבה יב ד, חגיגה יב. תולדותיהם, "ואת הארץ", לרבות תולדותיה:

יהי מארת - חסר וי"ו כתיב←נכתב בתורה מארת במקום מאורות, וכוונת התורה היתה שנלמד משהו נוסף:, על שהוא יום מארה←'מארת' מלשון מארה, קללה ליפול אסכרה←מחלת הדיפטריה בתינוקות, הוא ששנינו←שלמדנו במסכת תענית כז: ברביעי היו מתענים על אסכרה שלא תפול בתינוקות: (הרחבה בעלון בר אילן)

להבדיל בין היום ובין הלילה - משנגנז←לאחר שנשמר לצדיקים (ראה פסוק ד) האור הראשון, אבל בשבעת←יש גורסים בשלושת (מנחת יהודה ודבק טוב) ימי בראשית שמשו האור והחושך הראשונים יחד←אמנם היתה ביניהם הבדלה מסויימת כמו שכתוב 'ויבדל אלהים בין האור ובין החשך' (פסוק ד) בין ביום ובין בלילה:

למה צריך היה רשי בדיבור המתחיל 'ושנים' להזכיר את 12 המזלות? וכי לא מספיק לאמר שעל פי השמש נקבעת השנה?

רשי דייק במילה 'מאורות' שהיא בלשון רבים, וחיפש בביטויים 'לאותות, למועדים, לימים, לשנים' משמעות גם לשמש וגם לירח.

אותות - ליקוי השמש והירח

מועדים - עלפ פי הירח שמקבל את כוחו מהשמש

ימים - השמש והירח מתחלפים

שנים - גם כאן הסביר שהשנה אכן נקבעת על פי השמש, אך יש חשיבות גם למזלות שנקבעים על פי הירח

(על פי 'לפשוטו של רשי' - הרב שמואל גלברד)

והיו לאותות - כשהמאורות לוקין←כאשר יש ליקוי חמה או ליקוי לבנה (מקור: סוכה כט.) סימן רע הוא לעולם, שנאמר (ירמיה י ב): "מאותות השמים אל תחתו", בעשותכם רצון הקב"ה אין אתם←ישראל. אבל הגויים כן צריכים לדאוג כאשר יש ליקוי מאורות צריכין לדאג מן הפורענות:

ולמועדים - על שם העתיד←ראה גם רשי להלן ז, ב בעניין זה, שעתידים ישראל להצטוות על המועדות←החגים (מקור: בראשית רבה ו א) והם נמנים למולד הלבנה:

ולימים - שמוש החמה חצי יום ושמוש הלבנה חציו, הרי יום שלם:

ושנים - לסוף שלש מאות ששים וחמשה ימים יגמרו מהלכתם בי"ב מזלות המשרתים אותם והיא שנה. (וחוזרים ומתחילים פעם שניה לסבב בגלגל כמהלכן הראשון):

15. והיו למאורת ברקיע השמים להאיר על-הארץ ויהי-כן.

והיו למאורות - עוד זאת←גם לזאת ישמשו, שיאירו לעולם:

16. ויעש אלהים את-שני המארת הגדלים את-המאור הגדל לממשלת היום ואת-המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים.

המאורות הגדולים וגו' - שוים←בגודלם (לכן נקראו שניהם 'הגדולים') (מקור: חולין ס:) נבראו, ונתמעטה הלבנה על שקטרגה ואמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד:

ואת הכוכבים - על ידי←בגלל (מקור: בראשית רבה ו ד, אך שם מצויין שהלבנה מיעטה את עצמה ביוזמתה) שמיעט את הלבנה, הרבה צבאיה←את הכוכבים שמסביבה להפיס←כדי לפייס דעתה:

17. ויתן אתם אלהים ברקיע השמים להאיר על-הארץ.

18. ולמשל ביום ובלילה ולהבדיל בין האור ובין החשך וירא אלהים כי-טוב.

19. ויהי-ערב ויהי-בקר יום רביעי.

20. ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על-הארץ על-פני רקיע השמים.

נפש חיה - שיהא בה חיות←כלומר בעל חיים, ולא במשמעות של חיה להבדיל מבהמה:

שרץ - כל דבר חי שאינו גבוה←בולט לגובה מן הארץ קרוי שרץ, בעוף כגון זבובים, בשקצים כגון נמלים וחיפושין ותולעים, ובבריות כגון חולד ועכבר וחומט וכיוצא בהם, וכל הדגים:

21. ויברא אלהים את-התנינם הגדלים ואת כל-נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למינהם ואת כל-עוף כנף למינהו וירא אלהים כי-טוב.

התנינים - דגים גדולים שבים. ובדברי אגדה←בבא בתרא עד:: הוא לויתן ובן זוגו, שבראם זכר ונקבה והרג את הנקבה ומלחה←שם על בשרה מלח כדי שלא יתקלקל הבשר לצדיקים לעתיד לבא, שאם יפרו וירבו לא יתקיים העולם בפניהם:

נפש החיה - שיש בה חיות←???מה חידש כאן רשי לעומת דבריו הזהים בפסוק הקודם???:

22. ויברך אתם אלהים לאמר פרו ורבו ומלאו את-המים בימים והעוף ירב בארץ.

ויברך אותם - לפי שמחסרים אותן וצדין מהם ואוכלין אותם הוצרכו לברכה. ואף החיות הוצרכו לברכה, אלא מפני הנחש שעתיד לִקללה, לכך לא ברכן, שלא יהא הוא בכלל←מבורך יחד איתם (מקור: מדרש אגדה הוצאת בובער א יח):

פרו - לשון פרי, כלומר עשו פירות:

ורבו - אם לא אמר אלא "פרו" היה אחד מוליד אחד ולא יותר, ובא "ורבו" שאחד מוליד הרבה:

23. ויהי-ערב ויהי-בקר יום חמישי.

24. ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו-ארץ למינה ויהי-כן.

תוצא הארץ - הוא שפירשתי (פסוק יד) שהכל נברא מיום ראשון ולא הוצרכו אלא להוציאם:

נפש חיה - שיש בה חיות:

ורמש - הם שרצים שהם נמוכים ורומשים על הארץ, נראים כאלו נגררים, שאין הלוכן ניכר. כל לשון רמש ושרץ בלשוננו קונמובר"יש בלע"ז [רוחשים]:

25. ויעש אלהים את-חית הארץ למינה ואת-הבהמה למינה ואת כל-רמש האדמה למינהו וירא אלהים כי-טוב.

ויעש - תקנם בצביונם ובקומתן:

26. ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל-הארץ ובכל-הרמש הרמש על-הארץ.

נעשה אדם - ענותנותו של הקב"ה למדנו מכאן, לפי שהאדם בדמות המלאכים ויתקנאו בו לפיכך נמלך בהם←התייעץ איתם, וכשהוא דן את המלכים הוא נמלך בפמליא שלו, שכן מצינו באחאב שאמר לו מיכה (מלכים א' כב יט): ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו, וכי יש ימין ושמאל לפניו? אלא אלו מימינים לזכות ואלו משמאילין לחובה. וכן (דניאל ד יד) בגזרת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאלתא, אף כאן בפמליא שלו נמלך ונטל רשות, אמר להם←למלאכים יש בעליונים←במלאכים כדמותי, אם אין בתחתונים←ביצורי העולם החומרי כדמותי, הרי יש קנאה במעשה בראשית:

נעשה אדם - אף על פי שלא סייעוהו ביצירתו ויש מקום למינים לרדות←הכופרים יכולים למצא מקום לטענתם שיש יותר מאל אחד, לא נמנע הכתוב מללמד דרך ארץ ומדת ענוה שיהא הגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן. ואם כתב "אעשה אדם" לא למדנו שיהא מדבר עם בית דינו אלא עם עצמו. ותשובת המינים←את התשובה לטענת הכופרים כתב בצדו: "ויברא אלהים את האדם", ולא כתב "ויבראו":

בצלמנו - בדפוס שלנו←בצלם ששייך לנו, כמו אומן שטובע מטבעות בעזרת חותם:

כדמותנו - להבין ולהשכיל←האדם יהיה דומה לנו מבחינת יכולת ההבנה:

וירדו בדגת הים - יש בלשון הזה לשון רידוי ולשון ירידה, זכה←אם זכה האדם לברכת ה' רודה בחיות ובבהמות, לא זכה נעשה ירוד לפניהם והחיה מושלת בו:

27. ויברא אלהים את-האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם.

ויברא אלהים את האדם בצלמו - בדפוס העשוי לו, שהכל נברא במאמר והוא נברא בידים, שנאמר (תהלים קלט ה): "ותשת עלי כפכה", נעשה בחותם כמטבע העשויה על ידי רושם←תבנית דפוס שקורין קוי"ן בלע"ז [מטבע] וכן הוא אומר (איוב לח יד): "תתהפך כחומר חותם":

בצלם אלהים ברא אותו - פירש לך שאותו צלם המתוקן לו צלם דיוקן יצורו הוא:

זכר ונקבה ברא אותם - ולהלן הוא אומר (בראשית ב כא): "ויקח אחת מצלעותיו" וגו'←ובהמשך מסופר שברא את האישה מצלע האדם, ואיך כאן מסופר שהם נבראו באותו זמן?, מדרש אגדה שבראו שני פרצופין←עם פרצוף של איש לצד אחד, ופרצוף של אישה לצד שני בבריאה ראשונה ואחר כך חלקו←חילק לשניים ונוצרו האיש והאישה. ופשוטו של מקרא, כאן הודיעך שנבראו שניהם בששי, ולא פירש לך כיצד ברייתן, ופירש לך במקום אחר:

28. ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את-הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל-חיה הרמשת על-הארץ.

וכבשה - חסר וי"ו, ללמדך←אפשר לקרא את המילה כאילו כתוב 'כבש אותה' שהזכר כובש←אחראי לשמור את הנקבה שלא תהא יצאנית, ועוד ללמדך שהאיש שדרכו לכבוש←שבדרך כלל הוא האקטיבי מצווה על פריה ורביה ולא האשה:

29. ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את-כל-עשב זרע זרע אשר על-פני כל-הארץ ואת-כל-העץ אשר-בו פרי-עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה.

לכם יהיה לאכלה. ולכל חית הארץ - השוה להם←לבני האדם הכתוב בהמות וחיות למאכל←שכמו החיות, גם לאדם מותר רק לאכול מהצומח, ולא הרשה לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר, אך כל ירק עשב יאכלו יחד כלם, וכשבאו בני נח התיר להם בשר, שנאמר (להלן ט ג): "כל רמש אשר הוא חי" וגו' "כירק עשב" שהתרתי לאדם הראשון, "נתתי לכם את כל":

30. ולכל-חית הארץ ולכל-עוף השמים ולכל רומש על-הארץ אשר-בו נפש חיה את-כל-ירק עשב לאכלה ויהי-כן.

31. וירא אלהים את-כל-אשר עשה והנה-טוב מאד ויהי-ערב ויהי-בקר יום הששי.

יום הששי - הוסיף ה'←את האות ה בששי←למילה 'ששי', ולא עשה כן ביתר הימים: יום השני, יום השלישי בגמר מעשה בראשית, לומר שהתנה עמהם על מנת←שיקיים את העולם בתנאי שיקבלו עליהם ישראל חמשה חומשי תורה. דבר אחר: יום הששי, כולם תלוים ועומדים עד יום הששי, הוא ששי בסיון←ו בסיון, חג שבועות, חג מתן תורה המוכן←שהיה (תאריך זה) מוכן מראש למתן תורה :


בראשית א - מאמרים

1. בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. ע

2. והארץ היתה תהו ובהו וחשך על-פני תהום ורוח אלהים מרחפת על-פני המים. ע

3. ויאמר אלהים יהי אור ויהי-אור. ע

4. וירא אלהים את-האור כי-טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך. ע

5. ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי-ערב ויהי-בקר יום אחד. ה' ציווה על האור לשמש בזמן היום (פירוט) ׳¢

6. ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים. ע

7. ויעש אלהים את-הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי-כן. ע

8. ויקרא אלהים לרקיע שמים ויהי-ערב ויהי-בקר יום שני. ע

9. ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל-מקום אחד ותראה היבשה ויהי-כן. ע

10. ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים וירא אלהים כי-טוב. ע

11. ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו-בו על-הארץ ויהי-כן. ע

12. ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשה-פרי אשר זרעו-בו למינהו וירא אלהים כי-טוב. ע

13. ויהי-ערב ויהי-בקר יום שלישי. ע


14. ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים. ע

15. והיו למאורת ברקיע השמים להאיר על-הארץ ויהי-כן. ע

16. ויעש אלהים את-שני המארת הגדלים את-המאור הגדל לממשלת היום ואת-המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים. ה' עשה את שני המאורות שמפיצים הכי הרבה אור (הגדול מביניהם להאיר ביום, והקטן מביניהם להאיר בלילה), ואת הכוכבים - שמפיצים פחות אור משניהם (פירוט) ׳¢

17. ויתן אתם אלהים ברקיע השמים להאיר על-הארץ. ע


18. ולמשל ביום ובלילה ולהבדיל בין האור ובין החשך וירא אלהים כי-טוב. ע


19. ויהי-ערב ויהי-בקר יום רביעי. ע


20. ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על-הארץ על-פני רקיע השמים. ע

21. ויברא אלהים את-התנינם הגדלים ואת כל-נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למינהם ואת כל-עוף כנף למינהו וירא אלהים כי-טוב. ע

22. ויברך אתם אלהים לאמר פרו ורבו ומלאו את-המים בימים והעוף ירב בארץ. ע

23. ויהי-ערב ויהי-בקר יום חמישי. ע


24. ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו-ארץ למינה ויהי-כן. ע

25. ויעש אלהים את-חית הארץ למינה ואת-הבהמה למינה ואת כל-רמש האדמה למינהו וירא אלהים כי-טוב. ע

26. ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל-הארץ ובכל-הרמש הרמש על-הארץ. ע

27. ויברא אלהים את-האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם. ע

28. ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את-הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל-חיה הרמשת על-הארץ. ע

29. ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את-כל-עשב זרע זרע אשר על-פני כל-הארץ ואת-כל-העץ אשר-בו פרי-עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה. ע

30. ולכל-חית הארץ ולכל-עוף השמים ולכל רומש על-הארץ אשר-בו נפש חיה את-כל-ירק עשב לאכלה ויהי-כן. ע

31. וירא אלהים את-כל-אשר עשה והנה-טוב מאד ויהי-ערב ויהי-בקר יום הששי. ע


לעמוד זה יש כתובת קצרה: t0101


הטקסט התנ"כי בעמוד זה הועתק מהטרנסליטרציה של סטיב גרוס - Steve Gross - מאתר "שמש".



Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית