בראשית ג7

ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת.    כל הפרק

רש"י    עריכה

ותפקחנה עיני שניהם - לענין החכמה דבר הכתוב ולא לענין ראיה ממש, וסוף המקרא מוכיח: וידעו כי ערומים הם - אף הסומא יודע כשהוא ערום, אלא מהו וידעו כי עירומים הם, מצוה אחת היתה בידם ונתערטלו הימנה: עלה תאנה - הוא העץ שאכלו ממנו, בדבר שנתקלקלו בו נתקנו, אבל שאר העצים מנעום מליטול עליהם. ומפני מה לא נתפרסם העץ, שאין הקב"ה חפץ להונות בריה, שלא יכלימוהו ויאמרו זהו שלקה העולם על ידו. מדרש רבי תנחומא (וירא יד):    כל הפרק

מאמרים על פסוק זה

Extension:DynamicPageList3 (DPL3), version 3.5.2: Error: At least one category must be chosen if to use 'addfirstcategorydate=true' or 'ordermethod=categoryadd'.

מתוך דף השיחה על פסוק זה

בראשית ב23: ויאמר האדם: 'זאת הפעם עצם מעצמיי ובשר מבשרי; לזאת ייקרא אישה כי מאיש לוקחה זאת'. על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו, ודבק באשתו, והיו לבשר אחד. ויהיו שניהם עירומים, האדם ואשתו; ולא יתבוששו... ותרא האישה כי טוב העץ למאכל וכי תאווה הוא לעיניים, ונחמד העץ להשכיל; ותיקח מפריו, ותאכל; ותיתן גם לאישה עימה, ויאכל. ותיפקחנה עיני שניהם, ויידעו כי עירומים הם ; ויתפרו עלי תאנה, ויעשו להם חגורות... ויאמר: 'את קולך שמעתי בגן; ואירא כי עירום אנוכי, ואיחבא'. ויאמר: 'מי הגיד לך כי עירום אתה? המן העץ אשר ציוויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת? ויאמר האדם: 'האישה אשר נתת עימדי, היא נתנה לי מן העץ ואוכל'...

לפסוק הזה הוצעו פירושים רבים, ובכולם יש בעיות:

הפירוש המילולי של הפסוק הוא, שלפני האכילה אדם וחוה היו עיוורים, ואחרי האכילה נפקחו עיניהם והם ראו שהם עירומים.

אבל זה לא ייתכן, כי בפסוק הקודם נאמר ותרא האישה כי טוב העץ למאכל וכי תאווה הוא לעיניים ...

• יש מפרשים על-פי  קטע אחר בתנ"ך, שגם בו אנשים הסתובבו עירומים (שמ"א יט22): " וַיֵּלֶךְ גַּם-הוּא [שאול] הָרָמָתָה וַיָּבֹא עַד-בּוֹר הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בַּשֶּׂכוּ וַיִּשְׁאַל וַיֹּאמֶר אֵיפֹה שְׁמוּאֵל וְדָוִד , וַיֹּאמֶר הִנֵּה בנוית [בְּנָיוֹת קרי] בָּרָמָה: וַיֵּלֶךְ שָׁם אֶל-נוית [נָיוֹת קרי] בָּרָמָה , וַתְּהִי עָלָיו גַּם-הוּא רוּחַ אֱלֹהִים וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וַיִּתְנַבֵּא עַד-בֹּאוֹ בנוית [בְּנָיוֹת קרי] בָּרָמָה: וַיִּפְשַׁט גַּם-הוּא בְּגָדָיו וַיִּתְנַבֵּא גַם-הוּא לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיִּפֹּל עָרֹם כָּל-הַיּוֹם הַהוּא וְכָל-הַלָּיְלָה , עַל-כֵּן יֹאמְרוּ הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִם: " האם שאול ידע שהוא עירום? נראה שלא: הוא היה כל-כך שקוע בנבואה, שהוא בכלל לא שם לב למה שקורה איתו.

ייתכן, שגם אדם וחווה לפני החטא היו במצב דומה לנבואה - מצב של קשר מתמיד עם ה'; הם נמצאו בעולם נעלה יותר, ובכלל לא היו מודעים למה שקורה איתם בעולם הזה.

ברגע שהם אכלו מהעץ, נפקחו עיניהם, הם "חזרו למציאות" וראו שבעולם הזה הם עירומים.

• הבעיה בפירוש זה דומה לבעיה בפירוש הקודם, והיא שאדם וחווה היו מודעים לעולם הזה עוד לפני החטא - הם יכלו לאכול פירות, ידעו שהפירות הם טעימים, וכו'. לא ברור מדוע המצב הנפשי הנעלה שלהם גרם להם להיות "עיוורים" דווקא למצב הגופני שלהם, ולא למצב הסביבה.

רש"י פירש, שאחרי האכילה הם נעשו עירומים מן המצוות, כי הם עברו על המצוה היחידה שהיתה להם.

אבל זה לא ייתכן, כי עוד לפני שחטאו נאמר עליהם ויהיו שניהם עירומים....

• הרמב"ם פירש, כפי שהסביר דוד אקסלרוד: "אין המשמעות שעד אז סברו שהם לבושים וכעת נתגלה להם שהם מחוסרי ביגוד, אלא מעתה החליטו שלהיות ערום זה מגונה. ואין זה ביטוי של שכל: הם כבר נבראו בעלי שכל, שזהו הצלם. סגולתו של השכל היא בהבחנה בין אמת ושקר, וכעת נוספה יכולת קביעת יחס - להיות ערום זה מגונה. "...וִהְיִיתֶם כֵּאלֹקִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע"- לא שתוכלו לברא כה' עוד עולם ובו עוד אדם, אבל תוכלו ליצור יחס עצמאי לאשר נברא על ידו. זה לא דמות אלוקים אלא חיקוי אלוקים או אשליית דיוקן.... החטא נתן יכולת ליצור יחס עצמאי לתוצאות פעילות השכל - טוב או רע. יחס עצמאי זה עלול להיות מעין עולם מדומה. חיקוי בריאת יש מאין. יש מדומה מאין אמיתי. העמל, שנגזר על האדם לאחר שחטא, הוא לא רק עונש אלא בעיקר מרפא הכרחי נגד עולם מדומה כי הוא מאלץ את האדם להתרחק מהעולם המדומה, מפני סגולתו לרתק למציאות. במלים אחרות, הדרך לעץ הדעת עוברת מעתה דרך זיעת אף"

• הבעיה בפירוש זה דומה לבעיה בפירוש הקודם - עוד לפני שחטאו נאמר עליהם ויהיו שניהם ערומים, כקביעה אובייקטיבית ולא כקביעת יחס סובייקטיבי שלהם.

יש מפרשים, שלפני האכילה באמת לא היה להם כל צורך בבגדים - מסיבות שונות (מפני שלא היתה להם תאווה גסה, או מפני שלא היתה להם בחירה חופשית, או מפני שהם לא הרגישו נבדלים זה מזה, או מסיבות אחרות). אחרי האכילה האישיות שלהם השתנתה, ואז נוצר גם הצורך להתלבש.

אבל זה לא סביר, כי מלשון הכתוב ותיפקחנה עיני שניהם, ויידעו כי עירומים הם נראה שהאכילה לא שינתה את המצב אלא רק גילתה להם עובדה חדשה שהם לא ידעו קודם.

[ע"פ אריך פרום, 'אומנות האהבה'; תודה לאלחנן] וידעו = קיבלו מודעות, שמו לב. לפני האכילה הם לא היו מודעים לכך שהם עירומים; הם פשוט לא שמו לב במיוחד לגוף הפרטי שלהם. הם לא הרגישו את עצמם נבדלים מהסביבה, ולא חשו כל צורך לשים מחיצות בינם לבין הסביבה. העירום שלהם היה פרט שולי וחסר-חשיבות, בדיוק כמו המיקום המדוייק של גרגר חול מסויים על עלה של פרח. ברגע שאכלו מהעץ הם הרגישו פתאום את העצמיות שלהם, ושמו לב לכך שהגוף הפרטי שלהם הוא עירום.

בפירוש הזה יש שתי בעיות:   א. לא ברור מה הקשר בין המושג דעת טוב ורע לבין תחושת העצמיות וההיבדלות מהסביבה.   ב. מלשון הכתוב ותיפקחנה עיני שניהם נראה שלפני האכילה הם לא היו מסוגלים לדעת שהם עירומים, ולא רק שהם לא היו מודעים לכך.

[ע"פ גיטה קלר] כל תואר הוא יחסי. למשל, אם כל האנשים בעולם הם בדיוק באותו גובה  - אז אף אחד לא יכול לדעת שהוא גבוה או נמוך, כי אין לו למי להשוות את עצמו. כך גם התואר "עירום": אדם לא יכול לדעת שהוא עירום אלא-אם-כן הוא מכיר אנשים לבושים ויודע שיש אפשרות אחרת. מכיוון שכל היצורים בעולם נבראו עירומים, לא היתה לאדם וחוה שום אפשרות לדעת שהם עירומים. אבל הפרי של עץ הדעת טוב ורע פקח את עיניהם - הוא נתן להם אפשרות לדמיין מצבים שונים מהמצב הנוכחי, ולהחליט האם המצבים האלה טובים יותר או רעים יותר מהמצב הנוכחי ( דעת טוב ורע = דמיון של טוב או רע). ורק אז הם ידעו שהם עירומים.

• הפירוש הזה שונה מהפירושים המקובלים לגבי המושג דעת טוב ורע , וכדי לבדוק אותו צריך לבדוק איך הוא מסתדר עם שאר הסיפור: האם ייתכן שאדם וחוה נבראו ללא כוח הדמיון? ואם כן - איך ייתכן שהיתה להם בחירה חופשית? (האם תיתכן בחירה חופשית ללא כוח הדמיון?) ומה הקשר בין כוח הדמיון לבין העונשים שקיבלו חוה ואדם - הרבה ארבה עיצבונך והרונך -- בעצב תלדי בנים; ואל אישך תשוקתך, והוא ימשול בך... ארורה האדמה בעבורך, בעיצבון תאכלנה כל ימי חייך. וקוץ ודרדר תצמיח לך; ואכלת את עשב השדה. בזיעת אפיך תאכל לחם, עד שובך אל האדמה, כי ממנה לוקחת: כי עפר אתה, ואל עפר תשוב.? ומה פירוש הפסוק הן האדם היה כאחד ממנו, לדעת, טוב ורע; ועתה פן ישלח ידו, ולקח גם מעץ החיים, ואכל, וחי לעולם?

• לכן נראה לי ביותר הפירוש הנזכר בדברי רש"י, שהמילה "עירום" משמעה לא "בלי בגדים" אלא "צריך להתלבש". לפני האכילה אדם וחוה לא ידעו שצריך להתלבש (הם לא ידעו טוב ורע), ואחרי האכילה הם גילו את העובדה הזאת. כאמור למעלה, אדם וחוה היו 'עירומים', גם במובן זה, עוד לפני האכילה. כלומר - גם לפני האכילה אדם היה צריך להתלבש (ראו עירום בתנ"ך ). זה מעורר כמה שאלות (התשובות - ע"פ יעל):

• שאלה: אם אדם היה צריך להתלבש, מדוע ה' לא ציווה על אדם להתלבש מייד לאחר שבראו? תשובה: מעשה בראשית היה מעשה הדרגתי: כל העולם נברא בהדרגה - מהפשוט אל המורכב: אנרגיה - חומר - צמחים - דגים - עופות - חיות - אדם. השלב הבא אחרי "האדם העירום" הוא "האדם הלבוש". ה' באמת התכוון לברוא את "האדם הלבוש", וכל מעשה גן-עדן קרה בפרק-הזמן שבין בריאת "האדם העירום" לבריאת "האדם הלבוש". ואכן, אחרי פרשת גן-עדן ה' המשיך את בריאת העולם על-פי התוכנית, עשה לאדם בגדים והלביש אותו(בראשית ג21): ויעש ה' א-להים לאדם ולאשתו כותנות עור - וילבישם;
• שאלה: למה בדיוק אדם צריך להתלבש? מה רע בלהיות עירום? - תשובה: אנחנו לא מבינים את הסיבה לכך, כמו שאנחנו לא מבינים את הסיבה למצוות רבות אחרות בתורה, כמו דיני טומאה וטהרה, איסורי אכילה, איסורי עריות וכו'. יש דברים שהם מעבר להבנתנו, ואנחנו צריכים לקיים אותם רק משום שה' ציווה.

אם האדם לא היה אוכל מהעץ, ה' היה מצווה עליו להתלבש, כפי שציווה על בני-ישראל (למשל) לא לאכול מאכלים טמאים. האדם לא היה מתבייש להיות עירום, אך הוא היה צריך להתלבש כי כך ה' ציווה.

לאחר שהאדם אכל פעם אחת מהעץ, הוא פתאום "ידע טוב ורע", והתחיל להרגיש שזה רע להיות עירום; הוא התחיל להרגיש שצריך לעבור לשלב הבא בבריאת העולם. בכך הוא נעשה דומה לבורא - והייתם כאלהים יודעי טוב ורע. [אם האדם היה מספיק לאכול עוד פעם מהעץ, ייתכן שהוא היה מרגיש דברים נוספים - הוא היה מתבייש להיות טמא, לאכול מאכלים לא-כשרים וכו'].

החיסרון במצב הזה הוא, שברגע שהאדם "יודע טוב ורע", הוא מתערב בתוכניות של ה', ועלול לשבש את סדר הבריאה, להקדים את המאוחר ולאחר את המוקדם. ואכן, לאחר שאדם וחוה אכלו מהעץ, הם ניסו לעבור בכוחות עצמם לשלב הבא בבריאה, ועשו לעצמם חגורות מעלי-תאנה; במקום לחכות שה' יעשה עבורם כותנות-עור.

אם האדם היה ממשיך להתערב בבריאה, הוא היה עלול לגרום לשיבושים נוספים, ולכן ה' הרחיק אותו מגן-עדן, והטיל עליו עבודות קשות כדי שלא יהיה לו זמן לגרום נזקים נוספים.

ראו: פירושים נוספים על דעת טוב ורע .

מקורות

על-פי מאמר של יעל (שאל: אראל) שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2001-01-01 00:00:00.

לעמוד זה יש כתובת קצרה: t010307