| וַיֵּדַע קַיִן אֶת-אִשְׁתּוֹ, וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת-חֲנוֹךְ... יָבָל, הוּא הָיָה--אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה. וְשֵׁם אָחִיו, יוּבָל: הוּא הָיָה--אֲבִי כָּל-תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב... תּוּבַל קַיִן--לֹטֵשׁ, כָּל-חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל | ||
| -- בראשית ד, יז-כב | ||
עשרים דורות מאדם לאברהם ואף אחד מהם לא היה "אֲבִי כָּל..." - כלומר לא היה לנו מישהו שחידש דבר בחוכמות העולם.
שלשלת האנשים שהובילה לאבי אומת היהודים הכילה רק אנשים שעסקו בדברים שברוח:
- מיד לאחר שנולד אנוש הוחל לקרא בשם ה’
- חנוך התהלך את האלוקים
- נח היה צדיק תמים בדורותיו
- ומשלושת בני נח רק שם יוחד בברכה "ברוך ה' אלקי שם".
התפצלות מוזרה זאת שתיארה את צאצאי קין הובילה לשלושה אחים: אחד המציא את המשק החי, אחד את המוזיקה ואחד את חרישת המתכת. באופן זה כיסינו את ארבעת מרכיבי המציאות:
- דומם – מתכת
- צומח - חקלאות (שכבר היתה בעולם)
- חי - משק חי
- האדם - הוא היחיד המסוגל להנות מדבר רוחני שאין בן הנאה לגופו של האדם אך נפשו נהנית ממנו (מוזיקה)
"תורה בגויים אל תאמין", ולכן עיסוק בעיניינים אלוקיים יש רק בשושלת המובילה לאברהם.
אך חוכמה בגויים תאמין.
מצוה אחת קיבלו בינתיים הגויים - "וכיבשוה" ובעשייתה אין הם נופלים מאיתנו.