זהו מאמר הגדרה = מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. זהו חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.
בלשון המקרא יש כמה שורשים שמתארים יחס חיובי לזולת, וביניהם רחם , חמל , חוס . מלבי"ם הסביר את ההבדל ביניהם, בפירושו לשמואל א טו 9 :
וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל-אֲגָג, וְעַל-מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר וְהַמִּשְׁנִים וְעַל-הַכָּרִים וְעַל-כָּל-הַטּוֹב, וְלֹא אָבוּ, הַחֲרִימָם
... - פה באר הטעם השני מדוע לא נתקבלה תשובתו של שאול, כי יש הבדל בין הפעלים הנרדפים, חמל, חוס, רחם, כמו שכתבתי במקום אחר:
שהרחמים לא יהיו רק מאדם לאדם בעבור שקצרה נפשו לראות באבדן איזה אדם או בצרתו, והחמלה והחוסה תמצא על כל דבר, וההבדל ביניהם -
-
שהחוסה תהיה מצד צרכו אל הדבר כמו שחס אדם על ממונו וכליו באשר הם קנינו,
והחמלה תהיה גם על דבר שאין לו תועלת ממנו, רק ששופט בשכלו שאין ראוי להשחית הדבר ההוא, וקיומו טוב יותר.
והנה, לא הזהירו ה' בל יחוס או בל ירחם על עמלק, כי אלה מתכונות נפשיות, שהגם שיקיים מצות ה', בכל זאת יצוייר שיעורר רחמיו ויכאיב לבו במיתת ילדים רכים, או יחוס וידאב לבו בהשחיתו השלל שהיה יכול להנות ממנו.
אבל החמלה הוא ענין מחשביי, שחושב שאין מן הראוי והיושר להשחיתם, ושלא בצדק צוהו הנביא דבר זה, זה עון פלילי כי רוצה להתחכם נגד ה', ועל-כן צוהו ( שמואל א טו3 ) בל תחמול עליו , רוצה לומר, אל תחשוב מחשבה שראוי לקיימו ושלא להשחיתו,
ובאמת בזה נכשל שאול שחמל על אגג ועל מיטב הצאן , ובזה הראה כי האמונה מתרופפת בידו, שאם לא כן, לא היה חושב שראוי לחמול על אויבי ה'; וע"י מחשבתו זאת חטאו גם בפועל ולא אבו החרימם ,...
כלומר: בניגוד ל רחמים , שהם רגש טבעי שצריך להתעורר בכל אדם כאשר הוא רואה אדם אחר בצרה, החמלה אינה נמצאת ברגש אלא בשכל - אדם חומל כאשר הוא מגיע למסקנה שעדיף שלא להרוג מישהו. במקרה זה, החמלה של שאול נבעה, כנראה, מתוך אחוות מלכים, או מתוך רצון להתפאר בלכידת המלך של האויב ( פירוט ); לא מדובר כאן ברגשות של רחמים - אילו היו לו רחמים, הוא היה מפנה אותם, קודם כל, אל הנשים והילדים העמלקים, ולא אל המלך! (ע"ע המרחם על אכזרים... ).
פסוקים עם השורש "חמל"[]
בהרבה פסוקים שבהם נזכר השורש "חמל", נראה שמשמעותו היא פשוט "לא רצה להרוג":
- (בראשית יט16):
ויתמהמה ויחזיקו האנשים בידו וביד אשתו וביד שתי בנתיו בחמלת ה' עליו ויצאהו וינחהו מחוץ לעיר
- ה' לא רצה להרוג את לוט, כנראה בגלל שהוא קרוב של אברהם; - (שמואל ב יב4):
ויבא הלך לאיש העשיר ויחמל לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לארח הבא לו ויקח את כבשת האיש הראש ויעשה לאיש הבא אליו
= העשיר לא רצה להרוג כבשה מהצאן שלו - לא מתוך רגש של רחמים אלא מתוך קמצנות. - (שמואל ב יב6):
ואת הכבשה ישלם ארבעתים עקב אשר עשה את הדבר הזה ועל אשר לא חמל
= ... אבל הוא כן רצה להרוג את כבשת הרש. - (שמואל ב כא7):
ויחמל המלך על מפיבשת בן יהונתן בן שאול על שבעת ה' אשר בינתם בין דוד ובין יהונתן בן שאול
= דוד לא רצה להרוג את מפיבושת, לא מתוך רגש של רחמים אלא בגלל שבועת ה' (אז הוא נתן לגבעונים להרוג את בניו האחרים של שאול).
- (בראשית יט16):
אפשר לפרש כך גם בפסוקים אחרים:
- (שמות ב6):
ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בכה ותחמל עליו ותאמר מילדי העברים זה
- בת פרעה לא רצתה להרוג את הילד, למרות שעל-פי החוק היא היתה חייבת להרגו כי היה מילדי העברים; - (דברים יג9):
לא תאבה לו ולא תשמע אליו ולא תחוס עינך עליו ולא תחמל ולא תכסה עליו
- אל תחליט שאתה לא רוצה להרגו; - (שמואל א כג21):
ויאמר שאול 'ברוכים אתם לה' כי חמלתם עלי'
- לא רציתם למרוד בי ולהרוג אותי כמו האויבים שלי ( פירוט ).
- (שמות ב6):
-
- (ישעיהו ט18):
בעברת ה' צבאות נעתם ארץ ויהי העם כמאכלת אש איש אל אחיו לא יחמלו
= הורגים אחד את השני. - (ישעיהו ל14):
ושברה כשבר נבל יוצרים כתות לא יחמל ולא ימצא במכתתו חרש לחתות אש מיקוד ולחשף מים מגבא
- (ישעיהו סג9):
בכל צרתם לא צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כל ימי עולם
- (ירמיהו טו5):
כי מי יחמל עליך ירושלם ומי ינוד לך ומי יסור לשאל לשלם לך
- (ירמיהו כא7):
ואחרי כן נאם ידוד אתן את צדקיהו מלך יהודה ואת עבדיו ואת העם ואת הנשארים בעיר הזאת מן הדבר מן החרב ומן הרעב ביד נבוכדראצר מלך בבל וביד איביהם וביד מבקשי נפשם והכם לפי חרב לא יחוס עליהם ולא יחמל ולא ירחם
- (ירמיהו נ14):
ערכו על בבל סביב כל דרכי קשת ידו אליה אל תחמלו אל חץ כי לידוד חטאה
- (ירמיהו נא3):
אל ידרך ידרך הדרך קשתו ואל יתעל בסרינו ואל תחמלו אל בחריה החרימו כל צבאה
- (יחזקאל ח18):
וגם אני אעשה בחמה לא תחוס עיני ולא אחמל וקראו באזני קול גדול ולא אשמע אותם
- (יחזקאל ט5):
ולאלה אמר באזני עברו בעיר אחריו והכו על תחס עיניכם ואל תחמלו
- (יחזקאל ט10):
וגם אני לא תחוס עיני ולא אחמל דרכם בראשם נתתי
- (יחזקאל טז5):
לא חסה עליך עין לעשות לך אחת מאלה לחמלה עליך ותשלכי אל פני השדה בגעל נפשך ביום הלדת אתך
- (יחזקאל כד21):
אמר לבית ישראל כה אמר ד' ה' הנני מחלל את מקדשי גאון עזכם מחמד עיניכם ומחמל נפשכם ובניכם ובנותיכם אשר עזבתם בחרב יפלו
- (יחזקאל לו21):
ואחמל על שם קדשי אשר חללוהו בית ישראל בגוים אשר באו שמה
- (יואל ב18):
ויקנא ידוד לארצו ויחמל על עמו
- (מלאכי ג17):
והיו לי אמר ידוד צבאות ליום אשר אני עשה סגלה וחמלתי עליהם כאשר יחמל איש על בנו העבד אתו
- (דברי הימים ב לו15):
וישלח ידוד אלהי אבותיהם עליהם ביד מלאכיו השכם ושלוח כי חמל על עמו ועל מעונו
- (דברי הימים ב לו17):
ויעל עליהם את מלך כשדיים ויהרג בחוריהם בחרב בבית מקדשם ולא חמל על בחור ובתולה זקן וישש הכל נתן בידו
- (איוב כ13):
יחמל עליה ולא יעזבנה וימנענה בתוך חכו
- (איוב כז22):
וישלך עליו ולא יחמל מידו ברוח יברח
- (איכה ב2):
בלע אדני לא חמל את כל נאות יעקב הרס בעברתו מבצרי בת יהודה הגיע לארץ חלל ממלכה ושריה
- (איכה ב17):
עשה ידוד אשר זמם בצע אמרתו אשר צוה מימי קדם הרס ולא חמל וישמח עליך אויב הרים קרן צריך
- (איכה ב21):
שכבו לארץ חוצות נער וזקן בתולתי ובחורי נפלו בחרב הרגת ביום אפך טבחת לא חמלת
- (איכה ג43):
סכתה באף ותרדפנו הרגת לא חמלת
- (ישעיהו ט18):
מקורות[]
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-07-28 15:12:30.
תגובות[]
|
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי)
|
לעמוד זה יש כתובת קצרה: tnk1/kma/qjrim1/xml