חלק מהעצות שתמצאו כאן עלולות להיראות לכם פשוטות מדי. זה לא בטעות - זה בכוונה. גם בספר משלי זה כך.
נקרא את ההקדמה לספר (משלי א 1-5):
מִ
שְׁלֵי, שְׁלֹמֹה בֶן-דָּוִד-- מֶלֶךְ, יִשְׂרָאֵל.
לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר; לְהָבִין, אִמְרֵי בִינָה.
לָקַחַת, מוּסַר הַשְׂכֵּל; צֶדֶק וּמִשְׁפָּט, וּמֵשָׁרִים.
לָתֵת לִפְתָאיִם עָרְמָה; לְנַעַר , דַּעַת וּמְזִמָּה.
יִשְׁמַע חָכָם , וְיוֹסֶף לֶקַח; וְנָבוֹן , תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה. כמו כל ספר טוב, גם ספר משלי נפתח בהצהרת כוונות של המחבר - מה אמור להיות בספר, ולמי הוא מיועד. מפסוקים 4-5 נראה, שהספר מיועד לארבע קבוצות שונות:
-
מצד אחד, הוא מיועד ל [פתאים = אנשים שמתפתים בקלות];ולנערים(=צעירים חסרי-ניסיון);
ומצד שני, הוא מיועד ל
חכמים = אנשים שאוהבים ללמוד
, ול
נבונים = אנשים שאוהבים לחשוב ;
ואכן, בספר משלי יש עצות ברמות שונות:
-
יש עצות פשוטות, שנועדו
לָתֵת לִפְתָאיִם עָרְמָה
- לתת כללי-זהירות לאנשים שמתפתים בקלות; או לתתלְנַעַר דַּעַת וּמְזִמָּה
- לתת חכמת-חיים לאנשים חסרי-נסיון; -
ויש עצות מתוחכמות יותר, שנועדו לעזור לחכמים ללמוד -
יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח
; ולעזור לנבונים להבין עוד יותר -וְנָבוֹן תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה
.
השילוב של עצות שונות בספר אחד מעורר בעיה: אם החכמים והנבונים יקראו את הספר - הם עלולים להשתעמם מהעצות הפשוטות שנועדו לפתאים ולנערים, כי הם כבר יודעים אותן!
שלמה הרי יכל לחלק את העצות הללו לספרים נפרדים - ספר אחד לפתאים ונערים, וספר אחר לחכמים ונבונים; מדוע לא עשה כן?
כדי לענות לשאלה נעיין בפסוקים 3-4, ונשים לב במיוחד למילה הראשונה של כל פסוק:
לָקַחַת
מוּסַר הַשְׂכֵּל; צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵשָׁרִים.
לָתֵת לִפְתָאיִם עָרְמָה; לְנַעַר דַּעַת וּמְזִמָּה.
בפסוק 3 נאמר שצריך לקחת , ובפסוק 4 נאמר שצריך לתת . נראה, שמי שצריך לתת בפסוק 4 הוא - מי שלקח בפסוק 3. כלומר, המטרה היא שהקורא ייקח מן הספר מוסר השכל, ואז יילך וייתן אותו לפתאים. כי יש אנשים, שמרוב פתיותם בכלל לא מודעים לכך שהם פתיים, ולא עולה על דעתם לבקש עצות מאחרים או לקרוא ספרי-עצות, והם גם לא יקראו את ספר משלי. אסור להפקיר את האנשים האלה! זוהי חובתם של החכמים והנבונים, שקוראים בספר ולוקחים ממנו עצות, לקרוא גם את העצות הפשוטות המיועדות לפתאים, ואז ללכת וללמד אותם! "
לקחת מוסר השכל... - לתת לפתאים ערמה...
במשלי ח 5 , החובה הזאת נזכרת בפירוש: החכמה קוראת אל ה"אישים" (האנשים החשובים), ומצווה עליהם "אליכם אישים אקרא... הבינו פתיים ערמה...
" - עזרו לפתיים להבין את העצות שמיועדות להם!לדוגמה: אתם, כאנשים פיקחים, בוודאי קוראים בכל שבוע את מדורי הצרכנות בעיתון, יודעים להיזהר מנוכלים, ולא מתפתים אף-פעם לתת לזרים גישה לחשבון הבנק שלכם; אולם, כשאתם הולכים ברחוב, אתם רואים אנשים חשודים שמחתימים עוברי-אורח על הוראת-קבע לחיוב חשבון; לפי ספר משלי, זוהי חובתכם להזהיר אותם ו"
לתת לפתיים ערמה
" - להסביר להם את הסכנות, כדי שגם הם יידעו לא להתפתות.ולכן, גם אם נראה לכם שהעצות בספר הזה פשוטות ומובנות מאליהן - ייתכן שלאחרים הן עשויות להועיל.
לעמוד זה יש כתובת קצרה: tnk1/ktuv/mjly/mj-01-0106
-
יש עצות פשוטות, שנועדו