Wikia

Judaism Wiki

פורים

שיחה0
57,729דפים באתר זה

חג הפורים הוא אחד מחגי ישראל (למען הדיוק: יום הודאה), שנחגג ברוב המקומות בי"ד באדר (וקרוי גם "פורים דפרזים"), לזכר הצלתם הפלאית של יהודי האימפריה הפרסית מרצח עם.

מקור החג הוא בתנ"ך, בספר שמוקדש כולו לתיאור אירוע ההצלה - מגילת אסתר. ניתן לקרוא את המגילה כאן: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

דברי תורהעריכה

לשבת זכור:

חשיבות מצוות הזכירה ביהדות - זכירת עמלק בכלל, וזכירת העבר בכלל
עמלק - אויבו של הקב"ה - מדוע "מלחמה לה' בעמלק מדור דור"?

קישורים לדברי תורה באתרים אחריםעריכה

תחולת החג בערים מוקפות חומהעריכה

בערים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון, כדוגמת ירושלים ויריחו, נחגג החג בט"ו באדר, והוא קרוי "שושן פורים" או "פורים דמוקפין". גם בעיר שושן עצמה (שעל פי המסורת היהודית היא העיר המדאן) חוגגים את פורים בט"ו באדר, למרות שלא הייתה מוקפת חומה מימות יהושע. ת

בערים עתיקות בהן קיים ספק אם הייתה חומה מימות יהושע בן נון חוגגים את פורים בשני הימים, מספק. ואין מברכים על קריאת המגילה אלא בי"ד, לפי שהוא זמן קריאה לרוב הערים. בין הערים שקיים לגביהן ספק כזה הן רוב הערים הוותיקות בארץ ישראל, כגון צפת, טבריה, חברון ויפו. טבריה היא מקרה מיוחד כיוון שהספק לגביה הוא לא על היותה מוקפת חומה מימות יהושע, אלא האם הכנרת נחשבת כחומה של העיר. קיימות גם ערים בחוץ לארץ בהן חוגגים את פורים יומיים, כגון איזמיר שבתורכיה, חאלב שבסוריה ובגדאד שבעירק.

קיים דיון מפורט ודיעות שונות לגבי הנוסע בימי הפורים מעיר שאינה מוקפת לעיר מוקפת ולהיפך, והעושה כן עליו לשאול שאלת חכם כיצד לנהוג.

הקשר בין שושן פורים לערים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון דווקא, בא לבטא את הזיקה לארץ ישראל ולכיבושה בידי יהושע שחילק את נחלאות השבטים.

מקור החגעריכה

החג נקבע לזכר הצלת יהודי האימפריה הפרסית בתקופה שאחרי חורבן בית ראשון. באותה עת שלטו הפרסים על חלקים נרחבים מיבשת אסיה, ובירתם הייתה שושן. על מזימתו של המן האגגי להשמיד את היהודים ועל ההצלה הפלאית שפקדה אותם מספרת מגילת אסתר. <BR>

מקור השם "פורים" הוא בגורל (פור) שהטיל המן, בכדי לקבוע את המועד לביצוע מזימתו.

בקשתו של המן- שיותר לאנשי הממלכה להרוג ביהודים ביום י"ג באדר- התקבלה. מאוחר יותר התקבלה גם בקשתה של אסתר המלכה מן המלך, והותר ליהודים להתגונן מפני אויביהם. ביום המיועד הרגו היהודים כ-500 גויים משונאיהם בשושן הבירה (כולל עשרת בניו של המן) ו-75 אלף ביתר הממלכה. אסתר בקשה וקיבלה מהמלך רשות להאריך את המלחמה ביום נוסף בשושן הבירה. ביום זה נתלו עשרת בני המן, ונהרגו 300 איש נוספים. בכל 127 המדינות היהודים לא לקחו מרכושם של ההרוגים. חג הפורים נקבע ליום בו נחו היהודים מן המלחמות: י"ד באדר בכל הממלכה וט"ו באדר בעיר שושן.

אחשוורוש שעליו מספרת המגילה מזוהה, ככל הנראה, עם כסרכסס הראשון שמלך (485-465 לפנה"ס) בהיותו בן 35, דור רביעי לכורש מייסד הממלכה הפרסית, שאיפשר ליהודים לשוב לירושלים. אחשוורוש ששלט ברוב אסיה והגיע עד לאפריקה ואירופה, ניסה לפלוש ליוון בראש צבא גדול, וסופו שנסוג בעקבות כמה מפלות, לא לפני שציוה להכות את הים האגאי בשוטים כנקמה על סערה גדולה ששברה את ראש הגשר שלו. סופו שנרצח בהתנקשות פנימית כעין מה שמסופר במגילה. לפי האגדה, דריווש בנו יורשו שנרצח אף הוא בידי אחיו, היה בנם המשותף של אחשוורוש ואסתר.[2]<BR>

מצוות החגעריכה

  • מקרא מגילת אסתר בליל החג ובבוקר החג. גם נשים מחויבות בקריאת המגילה, משום שגם הן ניצלו בנס הפורים.
  • משתה ושמחה. מצווה לשמוח בפורים, וכפי שנאמר במגילה, ימי פורים נקבעו להיות "ימי משתה ושמחה". בתלמוד (מסכת מגילה) נקבע שבפורים על אדם להשתכר "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". אולם יש פוסקים הקובעים כי דין זה נתבטל בעקבות המעשה ברבי זירא ורבא המובא בתלמוד שם.
בליל פורים נוהגים לקיים מסיבות, לרקוד, לשתות יין ולחגוג, אך עיקר המצוה היא ביום הפורים. "סעודת פורים" היא סעודת הודיה על הנס, כחלק ממצות השמחה, שכן אין שמחה לאדם אלא בסעודה טובה. עם זאת מציין הרמב"ם: "מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו".
  • משלוח מנות איש לרעהו. מלשון הכתוב במגילת אסתר "משלוח מנות איש לרעהו" כאשר המילה "מנות" בלשון רבים, והמילה "רעהו" בלשון יחיד, למדו חז"ל שעל כל אדם לשלוח לפחות שתי מנות לאיש אחד.
  • מתנות לאביונים. לפי ההלכה יש לתת לשני אביונים, שתי מתנות, או סכום כסף שאפשר לקנות בו דברי אכילה זמינים.<br />

מטרת שתי המצוות האחרונות היא להגביר את האחוה ואת הגיבוש החברתי, הפך מה שנאמר במגילה - שהיהודים הם מפורדים ומפוזרים.

סדרי התפילהעריכה

  • בתפילת העמידה וכן בברכת המזון מוסיפים קטע הודיה על הנס בשם על הנסים במטרה לזכור את הנס. בערים המסופקות יש נוהגים להוסיף את הקטע בשני הימים ויש שנוהגים רק ביום הראשון.
  • בתפילה קוראים בתורה את פרשת מלחמת העמלק מתוך פרשת בשלח. בערים המסופקות יש נוהגים לקרוא בתורה רק ביום הראשון ויש שנוהגים בשני הימים.
  • לפי רוב עדות ישראל (למעט חלק מהאשכנזים) אומרים שיר של יום מיוחד לרגל הפורים (יש האומרים במקום השיר הרגיל ויש שבנוסף). הספרדים וגם האשכנזים ההולכים בשיטת הגר"א אומרים את מזמור כ"ב בתהילים. האיטלקים אומרים את מזמור ז', והתימנים אומרים את מזמור פ"ג. רוב עדות האשכנזים (חוץ מהנוהגים לפי מנהג הגר"א כאמור לעיל) לא אומרים מזמור מיוחד לפורים.
  • בניגוד לחגים אחרים, בפרט חנוכה, בפורים לא אומרים הלל. בתלמוד, במסכת מגילה נתנו לכך שלושה הסברים:
  1. הנס קרה בחוץ לארץ ולא אומרים הלל על נס שלא אירע בארץ יראל.
  2. מכיון שסיפור פורים, אף שסופו טוב, מותיר את היהודים נטולי עצמאות מדינית וכפופים למרות מלך זר.
  3. קריאת המגילה מהווה תחליף להלל.

איסורים נוספיםעריכה

מן הפסוק במגילת אסתר (ט, יט) - "שמחה ומשתה ויום טוב" למדו חז"ל במסכת מגילה (דף ה) שישנם שלושה איסורים נוספים בחג פורים:

  • "שמחה" - מלמד שאסורים בהספד.
  • "משתה" - מלמד שאסור בתענית.
  • "ויום טוב" - מלמד שאסור בעשיית מלאכה.<br />

בהמשך הגמרא לומדת שאת האיסור האחרון, לא קיבלו היהודים עליהם. עם זאת בהלכה נפסק ש"אין לעשות מלאכה בפורים, ומי שעושה בו מלאכה - אינו רואה מאותה מלאכה סימן ברכה לעולם" (קיצור שולחן ערוך, סימן קמב). הבנקים ובתי הספר בישראל מקפידים על הלכה זו, אך במקומות אחרים מסתפקים בקיצור יום העבודה בחג זה.

מנהגי חג נוספיםעריכה

  • בעת קריאת המגילה, כאשר נקרא שמו של המן מרעישים המתפללים ברעשנים.
  • לבישת מסכות ותחפושות, מנהג שהחל בימי הביניים בונציה, כנראה בהשפעת הקרנבלים המקומיים. בהלכה, אחת ההתייחסות הקדומות למסכות מובאת ברמ"א, בו המסכות שמותרות מכונות "לבישת פרצופים".
  • נוהגים לחלק לילדים דמי כיס הידועים בשם דמי פורים או מעות פורים.
  • אכילת "אוזני המן", שהן עוגיות משולשות, ממולאות בפרג או במילוי אחר.
  • הצגות מיוחדות ליום, לרוב על אירועי המגילה, הקרויות "פורים שפיל". בישיבות נהוג למנות מבין התלמידים את "רב פורים", שבין היתר נתן דרשה פסדו-תורנית מצחיקה והוביל לאוירה מבודחת.
  • השבת שלפני פורים קרויה "שבת זכור", משום שקוראים בה בתורה את פרשת זכור שנזכרת בה מצוות מחיית זכר עמלק (סוף פרשת כי תצא), שלפי המסורת היה המן מזרעו.
  • יום י"ג באדר, ערב פורים, הוא תענית אסתר.

בתקופת היישוב ובשנותיה הראשונות של מדינת ישראל היה נהוג לקיים בפורים מצעד חגיגי ברחובות הערים בשם עדלאידע. תהלוכת פורים הראשונה נערכה בתל אביב בפורים תרע"ב (1912).

קהילות יהודיות שניצלו מפוגרומים הנהיגו פורים משלהם.

הלכות פורים נמצאות בשולחן ערוך חלק אורח חיים, סימנים תרפ"ה-תרצ"ז.

פורים קטןעריכה

בשנה מעוברת יש שני חודשי אדר: אדר א' ואדר ב'. בשנה מעוברת פורים נחוג באדר ב', ועל ידי הקראים באדר א'. בימי הארבעה-עשר והחמישה-עשר בחודש אדר שבו לא נחוג פורים נחוג "פורים קטן". בפורים קטן לא נוהגים לקרוא מגילה, לשלוח מנות, לתת מתנות לאביונים או להתענות תענית אסתר.

פורים משולשעריכה

פורים משולש הינו מקרה פרטי של פורים של הערים המוקפות חומה, כאשר חל בשבת. הכינוי משולש נובע מכך, שהחג של הערים המוקפות מתפרס על שלושה ימים רצופים, תוך העברת המצוות שאינן יכולות להתקיים בשבת, לימי החול שמשני צדדיו.

  • ביום שישי, י"ד באדר - קוראים מגילת אסתר ושולחים מתנות לאביונים.
  • ביום שבת, ט"ו באדר - מוסיפים בקריאת התורה למפטיר את הקריאה המיוחדת לפורים, ומתפללים את תפילת "על הנסים".
  • ביום ראשון, ט"ז באדר - מקיימים את סעודת פורים ושולחים מנות.

הסיבה שמתנות לאביונים מוצמד לקריאת מגילה, מנומק בטעם שהאביונים נושאים עיניהם לקריאת מגילה. והסיבה שמשלוח מנות מוצמד לסעודת פורים היא מפני ששולחים להם מנות שיוכלו לקיים את הסעודה.

מקור הדין המחייב את דחיית הסעודה ליום ראשון הינו בתלמוד הירושלמי. כיוון שלא קיימת התייחסות לנושא בתלמוד הבבלי רוב פוסקי ההלכה קבלו את דעת התלמוד הירושלמי בנושא ופסקו שיש לעשות את הסעודה ומשלוח מנות ביום ראשון.<br /> ברם, ר' לוי אבן חביב שהיה רבה של ירושלים במאה ה־16 התנגד לשיטה זו, והביא ראיות מן התלמוד הבבלי מהן נובע לכאורה שלפי התלמוד הבבלי אין לעשות כך (כלומר לשיטתו התלמוד הבבלי חולק על התלמוד הירושלמי בעניין זה). כיוון שלפי הכלל המקובל בהלכה, כאשר התלמוד הבבלי חולק על התלמוד הירושלמי פוסקים הלכה כמו התלמוד הבבלי יוצא שלשיטתו יש לערוך סעודת פורים ומשלוח מנות בשבת עצמה, וכך הוא נהג בפועל בירושלים.<br /> רוב הפוסקים דחו את ראיותיו מן התלמוד הבבלי וטענו שהתלמוד הבבלי לא הכריע בסוגיה זו ולכן יש לפסוק על פי התלמוד הירושלמי. כהכרעת רוב הפוסקים נוהגים כיום יהודי רוב העדות – עורכים את סעודת הפורים ושולחים מנות ביום ראשון.<br /> בניגוד לכך, חלק מיוצאי תימן כן נוהגים כשיטת ר' לוי אבן חביב, משום שגם מדברי הרמב"ם משתמע כשיטתו.

בערים המסופקות חוגגים את פורים כמו בערים שאינן מוקפות חומה, ולא עושים את סדר פורים משולש.

ייחודו של פוריםעריכה

  • החג נחגג בשל תושייתה של אשה, אסתר המלכה משבט בנימין, שהפכה להיות האשה החזקה באימפריה הפרסית (בדומה לסיפור יוסף במצרים), וסיכלה את זממו של המן. גם עצם הפיכתו של מאורע ההצלה לחג היסטורי, נזקף ליוזמתה של אסתר, ששלחה לחכמי ישראל באותה תקופה את הדרישה "כיתבוני לדורות". חכמי ישראל שרוחם לא הייתה כנראה נוחה במיוחד מהמגילה, אבל לא היו במעמד לסרב לשליטה הפרסית הכול יכולה, ניסו לדחות אותה בתירוץ שהדבר יגרום לקנאת האומות בישראל, דבר שלא התקבל על דעתה. לפיכך, ולפי שאף הן ניצולו מן הגזירה על ידי הנס, הנשים מצוות בכל החיובים של פורים, אף שאלו מצוות עשה שהזמן גרמן, שבדרך כלל נשים פטורות מהן.
  • זהו החג היחיד בשרשרת החגים היהודיים שהותרה בו השכרות שבדרך כלל היא מידה מגונה בחיי היהודי. בפורים, למרבה הפלא הועלתה השכרות על נס - "חייב אדם לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" כדי להדגיש כי היהודי נשאר יהודי גם אם הוא מאבד את "הדעת", את שכלו.
  • זהו החג היחיד שפוצל לשני ימים (ולעיתים אף לשלושה). כל שאר החגים נחגגים בכל הקהילות באותו זמן.
  • דרשה המובאת בספר הזוהר, מציינת את חשיבותו של החג. ע"פ הדרשה את שמו של יום הכיפורים ניתן לקרוא כך: "כ-פורים", כלומר "כמו פורים". כלומר מבחינה מסוימת, פורים גדול במדרגתו אף מיום הכיפורים שהוא היום המקודש ביותר בשנה. ואמרו חז"ל: כל המועדות בטלים לעתיד לבוא, חוץ מפורים שאינו בטל, שנאמר: "וזכרם לא יסוף מזרעם".

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית