רש"י הושע יב

1. סבבני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל ויהודה עד רד עם-אל ועם-קדושים נאמן.

סבבוני - כבר בכחש ובמרמה אפרים ובית ישראל מלכי עשרת השבטים וכל העם אבל יהודה עודנו רד עם אל מושל עוד ביראת אלהים רד כמו (במדבר כד) וירד מיעקב עוד מלכיהם עם הקב"ה:

2. אפרים רעה רוח ורדף קדים כל-היום כזב ושד ירבה וברית עם-אשור יכרתו ושמן למצרים יובל.

רועה רוח - לשון ריע מתחבר לדברי רוח להעכו"ם ושמן שלהם למצרים מובילים לתת שוחד למצרים לעזור אות':

3. וריב ליהוה עם-יהודה ולפקד על-יעקב כדרכיו כמעלליו ישיב לו.

וריב לה' עם יהודה - אליהם הוא מגיד את דברי ריבו אשר עשו לו אחיהם בית ישראל ולא יתמהו בפקדו על יעקב כדרכיו:

4. בבטן עקב את-אחיו ובאונו שרה את-אלהים.

בבטן עקב את אחיו - כל זה עשיתי לו אחזו בעקבו סי' שהוא יהיה לו גביר:

5. וישר אל-מלאך ויכל בכה ויתחנן-לו בית-אל ימצאנו ושם ידבר עמנו.

בכה - המלאך: ויתחנן לו - כשאמר לו לא אשלחך כי אם ברכתני (בראשית לב) המלאך היה מבקש ממנו הנח לי עכשיו סופו של הקב"ה ליגלות עליך בבית אל ושם ימצאנו ושם ידב' עמנו והוא ואני נסכים לך על הברכות שבירכך יצחק ואותו מלאך שרו של עשו היה והיה מערער על הברכות:

6. ויהוה אלהי הצבאות יהוה זכרו.

וה' אלהי הצבאות ה' זכרו - כאשר הייתי מאז כן אני עתה ואם הייתם הולכים עמי בתמימות כיעקב אביכם הייתי נוהג עמכם כאשר נהגתי עמו:

7. ואתה באלהיך תשוב חסד ומשפט שמר וקוה אל-אלהיך תמיד.

ואתה באלהיך תשוב - בהבטחתו ובמשענתו שהוא מבטיחך אתה יכול לסמוך ותשוב אליו רק חסד ומשפט שמור ומובטח אתה לקוות לישעו תמיד:

8. כנען בידו מאזני מרמה לעשק אהב.

כנען בידו מאזני מרמה - אתם סמוכים על בצעכם שאתם סוחרים ורמאים ועל עשריכם אתם אומרים אך עשרתי ולא אעבוד את הקב"ה:

9. ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי כל-יגיעי לא ימצאו-לי עון אשר-חטא.

מצאתי און לי - און כח ומדרש אגדה היה דורש רבי שמעון זצ"ל מצאתי און לי מצאתי לי שטר חוב שיש לי מלכות על ישראל וילכו גם אחיו ויפלו וגו' הננו לך לעבדים (שם /בראשית/ נ) און לי דיני שטר כמו כותבין עליו אונו וכמו באוני אחד ובטימי אחת בב"ר וזה פירושו ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי ירבעם בן נבט שהיה משבט אפרים מתפאר בעצמו ואומר אך עשרתי מצאתי און לי שטר אחד שכל ישראל עבדים לי שאבי קנה אותם דכתיב וילכו גם אחיו ויפלו לפניו ויאמרו הננו לך לעבדים ומה שקנה עבד קנה רבו וכל ממונם שלי לפיכך אין בי חטא אם אטול כל אשר להם כי הם עבדי מה כתיב אחריו ואנכי ה' אלהיך מארץ מצרים (שמות כ) גדולה הבאה לאביך במצרים מאתי היתה אמר הקב"ה הננו לך לעבדים לא שכחת אבל אנכי ה' אלהיך שנא' בעשרת הדברות שכחת שהעמדת שני עגלים א' בבית אל וא' בדן ולענין פשוטו של מקר' אתה אומ' מצאתי און לי ע"י עושק ומאזני מרמה ואנכי ה' אלהיך מארץ מצרי' שם הבחנתי בין טיפה של בכור לטיפה שאינ' של בכור אף אני היודע ונפרע ממאזני מרמה העשויין מבלי הבין ומהטומן משקלותיו במלח כדי לרמות: כל יגיעי לא ימצאו לי - טוב לך אם אמרת בלבך כל ממוני לא יהא בו ספוק לכפר על עוני אשר חטאתי כן תרגם יונתן נביא אמר להון כל עותריכון לא יתקיים לכון ביום תושלמת תוביכון: לא ימצאו - לא יספיקו כמו (במדבר יא) ומצא להם ולא יתכן לפרש כל יגיעי כל היגיעים לבקש עוני ולא ימצא לי עון שאם כן היה ראוי לכתוב כל יגיע בלא יו"ד ולנקוד בציר"י אבל עתה אינו ל' יגע אלא לשון יגיע:

10. ואנכי יהוה אלהיך מארץ מצרים עד אושיבך באהלים כימי מועד.

עוד אושיבך באהלים - אכרית מתוכך סוחרי מרמה ואושיבך באהלים אעמיד מתוכך תלמידים עוסקי' בתורה: כימי מועד - כימי מועד הראשון שהיה יעקב איש תם יושב אוהלים:

11. ודברתי על-הנביאים ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה.

ודברתי על הנביאים - להוכיח אתכם ולהחזיר אתכם למוטב: וביד הנביאים אדמה - נראיתי להם בכמה דומיות, ד"א אדמה להם דברי ע"י משלים כדי לישבם על שומעיהם:

12. אם-גלעד און אך-שוא היו בגלגל שורים זבחו גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי.

אם גלעד און - אם בא להם שבר ואונס הם גרמו לעצמם כי אך שוא היו ובגלגל שורים זבחו לעכו"ם: גם מזבחותם - רבים כגלים שעל תלמי שדי, תלמי שדי היא מענית המחרישה קרויה תלם:

13. ויברח יעקב שדה ארם ויעבד ישראל באשה ובאשה שמר.

ויברח יעקב שדה ארם וגו' - כאדם שאומר נחזור על הראשונות שדברנו למעלה וישר אל המלאך ועוד זאת עשיתי לו הוצרך לברוח שדה ארם ידעתם איך שמרתיו: ובאשה שמר - את הצאן:

14. ובנביא העלה יהוה את-ישראל ממצרים ובנביא נשמר.

ובנביא העלה ה' וגו' - ועל שאתם מבזין את הנביאים ומלעיגין בדבריהם הלא בנביא העלה וגו':

15. הכעיס אפרים תמרורים ודמיו עליו יטוש וחרפתו ישיב לו אדניו.

הכעיס אפרים - לבוראו לבזות את נביאיו ולבגוד בו: תמרורים - הם לו כי דמיו אשר שפך בהחטיאו את ישראל להצמיד לעכו"ם והמחטיאו לאד' קשה לו מן ההורגו כאשר אנו למידין מעמון ומואב שהטעו את ישראל להצמד לבעל פעור וענשן הכתוב יותר ממצרי ואדומי שטבעום בנהר ויצאו בחרב לקראתם: עליו יטוש - עליו יטילם הקב"ה: וחרפתו - שחירף את שלמה כענין שנאמר (מלכים א יא) וירם יד במלך שהוכיחו ברבים על אשר בנה שלמה את המלוא כדמפורש בחלק: ישיב לו אדוניו - הקב"ה שהרי הוא הרע לעשות יותר ממנו