1. ויהי דבר-יהוה אלי לאמר.[]
2. בן-אדם בתוך בית-המרי אתה ישב אשר עינים להם לראות ולא ראו אזנים להם לשמע ולא שמעו כי בית מרי הם.[]
3. ואתה בן-אדם עשה לך כלי גולה וגלה יומם לעיניהם וגלית ממקומך אל-מקום אחר לעיניהם אולי יראו כי בית מרי המה.[]
כלי גולה - כלי לשתות ומקידה קטנה ללוש בה חררה אות לבית ישראל שבירושלים שיעשו כן ולא יצטרכו ללוש בצק בגומא על גבי קרקע והחצצים נכנסים בתוכו והם לא שמעו לו והוצרכו לכך והוא הכתוב בספר קינות ויגרס בחצץ שני (איכה ג) במדרש קינות: וגלה יומם - מיום אל יום שנים שלשה ימים נהוג בעצמך כאדם המכין צעדיו לגלות שיראו בני הגולה וישאלו מה מעשיך ואתה תגיד להם שסימן הוא לצדקיהו ועמו וישלחו להם אלו את שלוחיהם ויודיעו לאחיהם וקרוביהם אשר שם ככל אשר ישמעו מפיך וכן כל יומם שבמקרא לשון יום יום הוא דבר הנוהג ימים רבים כך שמעתי משמו של רבי מנחם ואמת דבריו: אולי יראו - שמא יבינו אפרצברונ"ט בלע"ז: כי בית מרי המה - לפיכך עדיין הוא שמא:
4. והוצאת כליך ככלי גולה יומם לעיניהם ואתה תצא בערב לעיניהם כמוצאי גולה.[]
כמוצאי - קומ"א אישוא"ש בלע"ז:
5. לעיניהם חתר-לך בקיר והוצאת בו.[]
חתר לך בקיר - סימן לצדקיהו שיצא דרך מחתרת מערה כי ירא לצאת דרך בפרהסיא מפני הכשדים:
6. לעיניהם על-כתף תשא בעלטה תוציא פניך תכסה ולא תראה את-הארץ כי-מופת נתתיך לבית ישראל.[]
בעלטה תוציא - לכשתחשך תוציא את כליך:
7. ואעש כן כאשר צויתי כלי הוצאתי ככלי גולה יומם ובערב חתרתי-לי בקיר ביד בעלטה הוצאתי על-כתף נשאתי לעיניהם.[]
כלי הוצאתי ככלי גולה יומם - יום יום הייתי מראה להם שאני מתקן לעצמי כלי גולה:
8. ויהי דבר-יהוה אלי בבקר לאמר.[]
9. בן-אדם הלא אמרו אליך בית ישראל בית המרי מה אתה עשה.[]
10. אמר אליהם כה אמר אדני יהוה הנשיא המשא הזה בירושלם וכל-בית ישראל אשר-המה בתוכם.[]
הנשי' המשא הזה - על המלך צדקיהו אני מראה המשא הזה לשון נבואה:
11. אמר אני מופתכם כאשר עשיתי כן יעשה להם בגולה בשבי ילכו.[]
12. והנשיא אשר-בתוכם אל-כתף ישא בעלטה ויצא בקיר יחתרו להוציא בו פניו יכסה יען אשר לא-יראה לעין הוא את-הארץ.[]
פניו יכסה - מחמת כלימה שהוא בורח מן העיר לילה:
13. ופרשתי את-רשתי עליו ונתפש במצודתי והבאתי אתו בבלה ארץ כשדים ואותה לא-יראה ושם ימות.[]
ופרשתי את רשתי עליו - מערה היתה לו מביתו עד ערבות יריחו ויצא דרך המערה מה עשה הקב"ה הביא צבי אחד לפני חיל כשדי' והולך לפניהם על גג המערה והם רודפים אותו וכשיצא צדקיהו מן המערה בערבות יריחו ראוהו יוצא ותפשוהו: ואותה לא יראה - כי ברבלה בארץ חמת דבר אתו משפטים ועיור את עיניו ואח"כ הביאו לבבל כמה שנא' בספר (מלכי' ב כה ובירמיה לט):
14. וכל אשר סביבתיו עזרה וכל-אגפיו אזרה לכל-רוח וחרב אריק אחריהם.[]
וכל אגפיו - שריו ומנחם פתר בו לשון כנפים: אזרה לכל רוח - אפנדר"י בלע"ז הם יוחנן בן קרח ושרי החיילי' שגלו למצרי' ושם השיגתם חרבו של נבוכדנצר כשהחריב את מצרי':
15. וידעו כי-אני יהוה בהפיצי אותם בגוים וזריתי אותם בארצות.[]
16. והותרתי מהם אנשי מספר מחרב מרעב ומדבר למען יספרו את-כל-תועבותיהם בגוים אשר-באו שם וידעו כי-אני יהוה.[]
למען יספרו את כל תועבותיהם - ויאמרו בעונינו לקינו כי כזאת וכזאת עשינו ואודיע כי לא על חנם כליתים:
17. ויהי דבר-יהוה אלי לאמר.[]
18. בן-אדם לחמך ברעש תאכל ומימיך ברגזה ובדאגה תשתה.[]
19. ואמרת אל-עם הארץ כה-אמר אדני יהוה ליושבי ירושלם אל-אדמת ישראל לחמם בדאגה יאכלו ומימיהם בשממון ישתו למען תשם ארצה ממלאה מחמס כל-הישבים בה.[]
ממלואה - מעושרה: מחמס כל היושבים בה - בעון חמס יושביה:
20. והערים הנושבות תחרבנה והארץ שממה תהיה וידעתם כי-אני יהוה.[]
הנושבות - לי"ש אשייא"ש בלע"ז:
21. ויהי דבר-יהוה אלי לאמר.[]
22. בן-אדם מה-המשל הזה לכם על-אדמת ישראל לאמר יארכו הימים ואבד כל-חזון.[]
מה המשל הזה - למה אתם מושלים כן תמיד בפיכם למשול דבר זה: יארכו הימים - ולא תבוא הפורעניות ובתוך כך יאבד החזון הרע שהנביאים נבאים לנו וישתכח וישתקע:
23. לכן אמר אליהם כה-אמר אדני יהוה השבתי את-המשל הזה ולא-ימשלו אתו עוד בישראל כי אם-דבר אליהם קרבו הימים ודבר כל-חזון.[]
ימשלו - ל' משל:
24. כי לא יהיה עוד כל-חזון שוא ומקסם חלק בתוך בית ישראל.[]
כי לא יהיה עוד כל חזון שוא - לא יוכלו עוד נביאי השקר להבטיח אתכם שלום על שקר כי מהרה אקדים את דברי נביאי האמת לבוא: מקסם חלק - דבנייל"א בלע"ז קסם של חלקלקות:
25. כי אני יהוה אדבר את אשר אדבר דבר ויעשה לא תמשך עוד כי בימיכם בית המרי אדבר דבר ועשיתיו נאם אדני יהוה.[]
תמשך - שר"א אלונגי"א בלע"ז:
26. ויהי דבר-יהוה אלי לאמר.[]
27. בן-אדם הנה בית-ישראל אמרים החזון אשר-הוא חזה לימים רבים ולעתים רחוקות הוא נבא.[]
לימים רבים - הנבואה לא תתקיים אלא לזמן מרובה