Wikia

Judaism Wiki

שבת הגדול

שיחה0
57,728דפים באתר זה

בשם שבת הגדול מכונה השבת שלפני פסח. בשבת זו דורש הרב בקהילתו בהלכות הפסח. כן יש הנוהגים לקרוא בשבת זו קטעים מההגדה של פסח. שבת זו ידועה כשבת מיוחדת החל מאמצע ימי הביניים.

דברי תורהעריכה

מקור השםעריכה

כבר בכתובת עתיקה מן המאה ה-10 ברמלה מוזכר השם "שבת הגדול". למעשה, ישנה אפשרות שכבר בתקופות קדומות עוד יותר נקראה שבת זו בשם זה. כך, באוונגליון לפי יוחנן (יט, לא) נאמר על השבת שלאחר צליבת ישו "והשבת ההוא גדול הוא" (בתרגומו של יצחק סלקינסון). בארמית הסורית כונה השבוע שלפני חג הפסחא הנוצרי "שבתא רבא" (השבת הגדולה).

במחזור ויטרי (וכן בעוד ספרים מהספרות דבי רש"י) שמן המאה ה-12 מוזכרת (סימן רנט) התמיהה מדוע נהגו לקרוא לשבת זו "שבת הגדול", שהרי אין שבת זו גדולה מיתר שבתות השנה.

  • הסבר שהובא לכך בספר "שבולי הלקט" (סימן רה) הוא שהרב מאריך לדרוש בשבת זו, ודומה לאנשים כיום ארוך וגדול, כשם שנקרא יום כיפור "צומא רבא" (הצום הגדול); הארכה זו בדרשה נובעת אף מחג הפסח המתקרב מריבוי ההלכות הקשורות לחג.

ריבוי ההלכות היה בין הגורמים לתופעה המצוינת בספר ה"תקנות בישראל"; שם הרב ישראל שציפנסקי מציין לכמה קהילות בהן התקיימה חובה של הרב לדרוש דווקא בשבת זו.

  • יש המסבירים שהשבת נקראת הל שם הרב הגדול הדורש בשבת זו.

על פי מסורת חז"לסדר עולם), יצאו בני ישראל ממצרים ביום חמישי, ולפיכך יום י' בניסן היה באותה שנה בשבת. באותו יום נצטוו ישראל לקחת שה לקרבן הפסח ולקשרו (על פי חז"ל) לכרעי המיטה, לקראת שחיטתו בי"ד בחודש. מעשה זה היה מעשה של התרסה כלפי המצרים, אשר השה היה אלוהיהם. על אף התגרות זו לא אונה לבני ישראל כל רע מהמצרים, וזהו הנס הגדול.

  • ר' שלמה קלוגר, לעומת זאת, טען כי שבת זו נקראה כך כדי להדגיש את מעלתה של השבת על פני יום טוב של פסח הקרוב. (אולי כנגד הקראים המייחסים את הפסוק "ממחרת השבת" לשבת פסח, ולא ליו"ט ראשון לפי חז"ל).

עם זאת, יש שתמהו על ההיבט הלשוני של השם, ועל כן העלו הסברים אחרים. תמיהתם נבעה מהעובדה ש-"שבת" לרוב משמשת בלשון נקבה, ואילו 'גדול' הוא תואר לזכר; אולם יש לציין שיש מובאות (בעיקר עתיקות) בהן השבת משמשת בלשון זכר, כגון "שבת המלך". היו שטענו כי היא נקראת כך על שום שה'גדול' (הרב) דורש בבית הכנסת בהלכות החג.

  • אחרים גרסו (בשם מהרש"ל) שהשבת נקראת על שם ההפטרה שנקראת באותה שבת, שבסיומה מופיע הפסוק "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא... לפני בא יום ה' הגדול והנורא".

אמנם כיוון זה הוא קשה, מכיוון ששבתות שנקראות על שם הפטרות נקראות לרוב על שם התחלת ההפטרה; בפרט שכאן אין זה הפסוק האחרון ואף לא המילה האחרונה בפסוק.

  • טעמים נוספים [1]: יש שגרסו שכל שבת לפני חג נקראה "שבת הגדול", דהיינו שבת שלפני חג גדול. כך, בסידור עתיק לפי מנהג קורפו נמצא "סדר לשבת הגדול של שבועות".
  • השערה נוספת שהועלתה קושרת לכך את המנהג לאפות ככרות לחם גדולים לעניים משאריות החמץ שנותר.

מנהגים בשבת הגדולעריכה

המנהג הרווח בשבת זו הוא שרב הקהילה דורש לפני הקהל מהלכות הפסח, לעתים בשילוב דברי אגדה ומוסר. כן ישנו מנהג (בקהילות האשכנזים) לקרוא חלק מההגדה של פסח - עד המילים "לכפר על כל עוונותינו"; והביאו האחרונים לכך טעם - שהרי מאותו זמן החל הנס, כמבואר בטור (ויש שגרסו שהקריאה מהווה תכנון של ליל הסדר). משבת זו גם מפסיקים האשכנזים לומר את המזמור "ברכי נפשי" (תהילים קד) שנוהגים לאומרו כל שבתות החורף.

ההפטרה בשבת הגדולעריכה

ברוב הקהילות נהוג להפטיר בפרשת "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים" (מלאכי ג'). ונתנו טעם לדבר (הלבוש, וכן הגר"א), שבפרשה זו מוזכרת הגאולה האחרונה על ידי אליה הנביא, כמו בגאולה הראשונה, ביציאת מצרים. עם זאת, במקרים שבהם הקריאה בתורה באותה שבת היא בפרשת מצורע, יש הנוהגים (של"ה פסחים בהג"ה) לקרוא את ההפטרה הרגילה של הפרשה ("וארבעה אנשים", מלכים ב' פרק ז), ומשום שגם בה יש מעניין הנס, שכן יש שם ברכת שפע מיוחדת ("סאה סולת בסלע"). ויש שנהגו לקרוא בהפטרה זו רק אם חלה השבת בערב הפסח, ומשום שכתובה בה מצוות ביעור מעשרות, שאמור להיעשות בערב פסח.

טעם שמביא ר' יעקב עמדין לקריאת ההפטרה באופן קבוע לפני פסח, הוא כדי להזהיר את הציבור על המעשרות:

"עוד טעם, לפי שבפסח העולם נידון על התבואה. ואמרו חכמים: בעוון ביטול מעשרות, שמים נעצרין והיוקר הווה, ובני אדם רצין אחר פרנסתם ואינם מגיעים, ומביא רעב של כליה וכו'.

ואם נותנים מעשרותיהם, מתברכים. שנאמר: "הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי, וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, אָמַר ה' צְבָאוֹת, אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי" (מלאכי ג, י), הרי הדבר מפורש מאוד שהפטרה זו מענין של פסח היא תמיד. ולפיכך מפטירין בה לפני הפסח. להזהיר את העם על ענין המעשרות קודם גמר הדין על התבואה, שלא תלקה בשבילם".

ההסבר המחקרי להתפתחות הפטרת שבת הגדולעריכה

הסבר מחקרי לסיבה להפטרה המיוחדת בשבת זו, העלה יוסף עופר [2]. המנהג הקדום בארץ ישראל היה לגמור את קריאת התורה לא בשנה (כמו המנהג הבבלי), אלא בשלוש שנים. לכל שבת בקריאה זו הייתה הפטרה מיוחדת, שהפסוק הראשון שלה היה קשור לשונית לפסוק הפותח את ה"סדר" (פרשת השבוע הארץ-ישראלית). מנהג הפטרה זה נדחה עם דחייתו של מנהג הקריאה בתורה התלת-שנתי, אך היו ששימרו את המנהג, וקראו בכל שבת את הפטרת ה"סדר" הפותח את הפרשה; כך נהגו בביזנטיון (מנהג רומניה), וכן גם אצל הקראים.

מנהג רומניה היה להפטיר בשבת פרשת צו בהפטרת "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים", שהיא ההפטרה הקדומה של הסדר הראשון שמתחיל בפרשה - "זה קרבן אהרן ובניו... מנחה תמיד" (ויקרא ו, יב). זאת, לעומת ההפטרה של אותה פרשה במנהג החד-שנתי, שהיא בפרשת "עולותיכם ספו" (ירמיהו ז, כא ואילך). עם איחוד מנהגי הקריאה נוצרה בעיה, כאשר שני מנהגי ההפטרה "התחרו" בשאלה איזה מהם ייקרא. הד לעימות נמצא בתשובת ר' מנחם באור זרוע (חלק ב, הלכות קריאת מועדים והפטרות, סימן שצ"ג), שמתלבט בין המנהג המקובל בציבור להפטיר תמיד "עולותיכם ספו", לבין מה שקיבל מאבותיו להפטיר "וערבה". הפתרון שהציע הוא לקרוא את "וערבה" רק בערב פסח שחל להיות בשבת, כיון שאז אי אפשר לקרוא את הכתוב ב"עולותיכם ספו", ששם יש התנגדות לקורבנות, כאשר זהו ערב הפסח שבו מקריבים קורבן פסח. בהמשך התשובה הרחיב את הדברים גם לכל "שבת הגדול" שלפני הפסח. יצויין, שבכל שנה פשוטה, כלומר שנה שאינה מעוברת, פרשת צו נקראת בשבת הגדול.

אם כן, בתחילה הייתה זו הפטרה ארץ-ישראלית, לסדר "זה קרבן", לאחר מכן, כאשר הפסיק המנהג לקרוא שלוש שנים, התחרו שני המנהגים זה בזה, ולבסוף נקבע פתרון, לקרוא את הפטרת "וערבה" בערב פסח, או בשבת הגדול. בשלב מאוחר יותר נותקה ההפטרה כליל מפרשת צו, והפכה להפטרת שבת הגדול. עופר מציין שייתכן שהיו גורמים אחרים שהאיצו את התהליך - כגון היותה של הפטרת "עולותיכם ספו" הפטרת פורענות קשה, שהציבור העדיף להימנע ממנה, וכן התקבעותו של המנהג לדרוש ב"שבת הגדול", ובכך להופכה לשבת מיוחדת, כמו גם הקשר המדרשי המאוחר בין "יום ה' הגדול והנורא" לגאולת פסח.

קישורים חיצונייםעריכה

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית