FANDOM


בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהילים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

שופטים פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא


שופטים פרק יג

א וַיֹּסִיפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, וַיִּתְּנֵם יְהוָה בְּיַד פְּלִשְׁתִּים אַרְבָּעִים שָׁנָה. {פ}

ב וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה←העיר צרעה נמצאת ליד בית שמש (על הר הנמצא צפונית לישוב צרעה בימינו) מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי←משבט דן, שבו היתה רק משפחה אחת וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ, וְאִשְׁתּוֹ עֲקָרָה וְלֹא יָלָדָה. ג וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהוָה אֶל הָאִשָּׁה, וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הִנֵּה נָא אַתְּ עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ וְהָרִית←...עד עכשיו, אבל בקרוב תכנסי להריון וְיָלַדְתְּ בֵּן. ד וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא וְאַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר←משקה משכר, וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טָמֵא←דברים האסורים בנזיר, תערובת של ענבים (סוטה ט:). ה כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וּמוֹרָה←סכין המשמש לספר את השיער לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ, כִּי נְזִיר←את איסור שתיית יין ותספורת לנזיר ראה בבמדבר ו, ג אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבָּטֶן←אף מהזמן שהוא בתוך ביטנך (ולכן גם לך אסור לשתות יין), וְהוּא יָחֵל←יתחיל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים. ו וַתָּבֹא הָאִשָּׁה וַתֹּאמֶר לְאִישָׁהּ←לבעלה לֵאמֹר אִישׁ הָאֱלֹהִים←נביא (היא חשבה שזה אדם ולא מלאך) בָּא אֵלַי וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים נוֹרָא←מופלא מְאֹד, וְלֹא שְׁאִלְתִּיהוּ אֵי מִזֶּה הוּא וְאֶת שְׁמוֹ לֹא הִגִּיד לִי. ז וַיֹּאמֶר לִי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וְעַתָּה אַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טֻמְאָה, כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבֶּטֶן עַד יוֹם מוֹתוֹ. {פ}

ח וַיֶּעְתַּר←היתפלל מָנוֹחַ אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר, בִּי←לשון של בקשה אֲדוֹנָי, אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ יָבוֹא נָא עוֹד אֵלֵינוּ וְיוֹרֵנוּ מַה נַּעֲשֶׂה לַנַּעַר הַיּוּלָּד. ט וַיִּשְׁמַע הָאֱלֹהִים בְּקוֹל מָנוֹחַ, וַיָּבֹא מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים עוֹד אֶל הָאִשָּׁה וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בַּשָּׂדֶה וּמָנוֹחַ אִישָׁהּ אֵין עִמָּהּ. י וַתְּמַהֵר הָאִשָּׁה וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאִישָׁהּ, וַתֹּאמֶר אֵלָיו, הִנֵּה נִרְאָה אֵלַי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּא בַיּוֹם←באותו היום שסיפרתי לך עליו אֵלָי. יא וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ מָנוֹחַ אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ, וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ וַיֹּאמֶר לוֹ: הַאַתָּה הָאִישׁ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶל הָאִשָּׁה? וַיֹּאמֶר: אָנִי. יב וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ: עַתָּה יָבֹא←יבואו דְבָרֶיךָ, מַה יִּהְיֶה מִשְׁפַּט הַנַּעַר וּמַעֲשֵׂהוּ. יג וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יְהוָה אֶל מָנוֹחַ, מִכֹּל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶל הָאִשָּׁה תִּשָּׁמֵר. יד מִכֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִגֶּפֶן הַיַּיִן לֹא תֹאכַל וְיַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ וְכָל טֻמְאָה אַל תֹּאכַל, כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתִיהָ תִּשְׁמֹר. {ס}

טו וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ יְהוָה, נַעְצְרָה←נעכב נָּא אוֹתָךְ וְנַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ←נכין בשבילך גְּדִי עִזִּים. טז וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יְהוָה אֶל מָנוֹחַ אִם תַּעְצְרֵנִי לֹא אֹכַל בְּלַחְמֶךָ וְאִם תַּעֲשֶׂה עֹלָה לַיהוָה תַּעֲלֶנָּה, כִּי←ומנוח חשב לכבד את האורח בסעודה כי לֹא יָדַע מָנוֹחַ כִּי מַלְאַךְ יְהוָה הוּא. יז וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ יְהוָה מִי שְׁמֶךָ←מי אתה ומה שימך, כִּי←כדי ש יָבֹא דבריך (דְבָרְךָ)←כאשר תתקיים נבואתך (וייולד לנו בן) וְכִבַּדְנוּךָ←נוכל להודות לך. יח וַיֹּאמֶר לוֹ מַלְאַךְ יְהוָה לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי, וְהוּא פֶלִאי←מופלא ונעלם. {פ}

יט וַיִּקַּח מָנוֹחַ אֶת גְּדִי הָעִזִּים וְאֶת הַמִּנְחָה←סולת ושמן שמוסיפים לקורבנות וַיַּעַל←מנוח עַל הַצּוּר לַיהוָה←את העולה והמינחה לה', וּמַפְלִא לַעֲשׂוֹת←והנה המלאך עשה מעשה מופלא וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים. כ וַיְהִי בַעֲלוֹת הַלַּהַב←הלהבות, האש מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ הַשָּׁמַיְמָה וַיַּעַל מַלְאַךְ יְהוָה בְּלַהַב הַמִּזְבֵּחַ, וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם אָרְצָה. כא וְלֹא יָסַף עוֹד מַלְאַךְ יְהוָה לְהֵרָאֹה אֶל מָנוֹחַ וְאֶל אִשְׁתּוֹ, אָז←כשראה את הפלא, שהמלאך נעלם באש יָדַע מָנוֹחַ כִּי מַלְאַךְ יְהוָה הוּא. כב וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל אִשְׁתּוֹ מוֹת נָמוּת, כִּי אֱלֹהִים רָאִינוּ. כג וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ לוּ חָפֵץ יְהוָה לַהֲמִיתֵנוּ לֹא לָקַח מִיָּדֵנוּ עֹלָה וּמִנְחָה וְלֹא הֶרְאָנוּ אֶת כָּל אֵלֶּה, וְכָעֵת לֹא הִשְׁמִיעָנוּ כָּזֹאת←את הבטחות והציווים שאמר לנו. כד וַתֵּלֶד הָאִשָּׁה בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן, וַיִּגְדַּל הַנַּעַר וַיְבָרְכֵהוּ יְהוָה. כה וַתָּחֶל רוּחַ יְהוָה לְפַעֲמוֹ←להעירו ולהסעירו בְּמַחֲנֵה דָן בֵּין←הנמצא באיזור שבין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל←צפונית מזרחית לצרעה. {פ}

הערות

  • גם בתל צרעה ("שרעה") וגם בחורבות אשתאול ("אשווא"), שימרו הערבים את השמות המקראיים, עם שיבוש קל, וגם נמצאו בהם חרסים מהתקופה. ראה מסלול סיור באיזור בעלון שבת בשבתו במדור "משוט בארץ".


אודות פרוייקט פירוש התנ"ך - תוכנית עבודה - כיצד אני יכול לעזור?
הטקסט והניקוד באדיבות מכון ממרא - All rights on the text and Nikkud reserved to Mechon Mamre

לחץ כאן לעריכת הפירוש על התורה, ולחץ כאן לעריכת פירוש רש"י


שופטים יג - מאמרים

1. ויספו בני ישראל לעשות הרע בעיני יהוה ויתנם יהוה ביד-פלשתים ארבעים שנה. ע


2. ויהי איש אחד מצרעה ממשפחת הדני ושמו מנוח ואשתו עקרה ולא ילדה. ע


3. וירא מלאך-יהוה אל-האשה ויאמר אליה הנה-נא את-עקרה ולא ילדת והרית וילדת בן. ע


4. ועתה השמרי נא ואל-תשתי יין ושכר ואל-תאכלי כל-טמא. ע


5. כי הנך הרה וילדת בן ומורה לא-יעלה על-ראשו כי-נזיר אלהים יהיה הנער מן-הבטן והוא יחל להושיע את-ישראל מיד פלשתים. ע

6. ותבא האשה ותאמר לאישה לאמר איש האלהים בא אלי ומראהו כמראה מלאך האלהים נורא מאד ולא שאלתיהו אי-מזה הוא ואת-שמו לא-הגיד לי. ע


7. ויאמר לי הנך הרה וילדת בן ועתה אל-תשתי יין ושכר ואל-תאכלי כל-טמאה כי-נזיר אלהים יהיה הנער מן-הבטן עד-יום מותו. ע

8. ויעתר מנוח אל-יהוה ויאמר בי אדוני איש האלהים אשר שלחת יבוא-נא עוד אלינו ויורנו מה-נעשה לנער היולד. ע


9. וישמע האלהים בקול מנוח ויבא מלאך האלהים עוד אל-האשה והיא יושבת בשדה ומנוח אישה אין עמה. ע


10. ותמהר האשה ותרץ ותגד לאישה ותאמר אליו הנה נראה אלי האיש אשר-בא ביום אלי. ע


11. ויקם וילך מנוח אחרי אשתו ויבא אל-האיש ויאמר לו האתה האיש אשר-דברת אל-האשה ויאמר אני. ע


12. ויאמר מנוח עתה יבא דבריך מה-יהיה משפט-הנער ומעשהו. ע

13. ויאמר מלאך יהוה אל-מנוח מכל אשר-אמרתי אל-האשה תשמר. ע


14. מכל אשר-יצא מגפן היין לא תאכל ויין ושכר אל-תשת וכל-טמאה אל-תאכל כל אשר-צויתיה תשמר. ע

15. ויאמר מנוח אל-מלאך יהוה נעצרה-נא אותך ונעשה לפניך גדי עזים. ע


16. ויאמר מלאך יהוה אל-מנוח אם-תעצרני לא-אכל בלחמך ואם-תעשה עלה ליהוה תעלנה כי לא-ידע מנוח כי-מלאך יהוה הוא. ע


17. ויאמר מנוח אל-מלאך יהוה מי שמך כי-יבא דבריך וכבדנוך. ע

18. ויאמר לו מלאך יהוה למה זה תשאל לשמי והוא-פלאי. ע

19. ויקח מנוח את-גדי העזים ואת-המנחה ויעל על-הצור ליהוה ומפלא לעשות ומנוח ואשתו ראים. ע

20. ויהי בעלות הלהב מעל המזבח השמימה ויעל מלאך-יהוה בלהב המזבח ומנוח ואשתו ראים ויפלו על-פניהם ארצה. ע


21. ולא-יסף עוד מלאך יהוה להראה אל-מנוח ואל-אשתו אז ידע מנוח כי-מלאך יהוה הוא. ע


22. ויאמר מנוח אל-אשתו מות נמות כי אלהים ראינו. ע


23. ותאמר לו אשתו לו חפץ יהוה להמיתנו לא-לקח מידנו עלה ומנחה ולא הראנו את-כל-אלה וכעת לא השמיענו כזאת. ע


24. ותלד האשה בן ותקרא את-שמו שמשון ויגדל הנער ויברכהו יהוה. ע


25. ותחל רוח יהוה לפעמו במחנה-דן בין צרעה ובין אשתאל. ע


לעמוד זה יש כתובת קצרה: t0713


הטקסט התנ"כי בעמוד זה הועתק מהטרנסליטרציה של סטיב גרוס - Steve Gross - מאתר "שמש".